311. נסיונות החיים (א)
הנה האדם הוא תמיד עולה ויורד, ובעת ירידתו נדמה לו כי כל מה שעושה עכשיו מן התורה ומן העבודה אינו כלל בלב שלם, ואין מצליח לו, והיה רוצה לנוח ולהתגרות בשינה, עד יעבור אותו הזמן וישוב לזריזותו. וזה ידוע הרבה להולך בדרך התורה. אבל באמת אינו כן, כי האדם בנקל יוכל לעלות למדרגתו אם הוא […]
310. נבואה (ד)
ולזאת היה משה רבינו ע"ה מוכן כל רגע לנבואה, כמו שנאמר "עמדו ואשמעה" וכו', וכמו שאמרו חז"ל. וכן היה משיג נבואתו בכל המקומות, באיזה מקום שיהיה בהשואה גמורה בלא שום חילוק כלל… והוא כפי בחינת מדרגתו הנוראה. ורק אשר בקשה נפשו 'הראני נא את כבודך', לעמוד על מהות זה הענין הנורא ולראות איך הוא יתברך […]
309. נבואה (ג)
"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ודרשו חז"ל, אבל באומות העולם – קם, ומיהו, בלעם. ונהירנא, כי בהסתופפי בצל אולפנא רבתא דק' וואלאזין שמעתי שם בשם הגאון ר' חיים מוואלאזין ז"ל הסבר נמרץ לדרשה זו, על פי משל לנשר ועטלף, ששניהם יודעים עת זריחת השמש וביאת השמש, אך מנקודת הראות – שתי הקצוות שונות תכלית […]
308. נבואה (ב)
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די ושמי ה' לא נודעתי להם". 'בא-ל ש-די', ענינו גם כן כענין השם אלקים, ורצונו לומר, שאני בעל הכחות כולם, וברצותי כל רגע אני משדד מערכת כל הכחות מאשר קבעתי בהם בעת הבריאה, זהו 'א-ל ש'די', אבל בבחינת ענין שמי הוי"ה, לא נודעתי להם בהשגת נבואתם. אבל […]
307. נבואה (א)
כשהיתה הנבואה בישראל, היה נביא רשאי לחדש דבר להוראת שעה לבד, ואף גם לעבור על אחת ממצוות ה', כגון אליהו בהר הכרמל וכיוצא בזה, אמנם זה עצמו הוא מאשר נצטווינו בתורת משה "אליו תשמעון", שהוא ציווי ואזהרה לשמוע אל דברי הנביא, גם כשיתנבא בשמו יתברך לעבור על איזו מצוה, בשעה הצריכה לכך, כמו שדרשו חז"ל, […]
306. מתן תורה (ג)
על ידי הענוה זוכה האדם הכל, כמו משה רבינו ע"ה שהיה אדון הנביאים ואב החכמים, לא נשתבח אלא בענוה, וכל מה שזכה הוא בעבור ענוותו, ואילו היה עכשיו אדם עניו כמשה, היה ודאי זוכה לתורה בשלימות. כמאמר חז"ל 'למה נמשלו דברי תורה למים וכו' מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה […]
305. מתן תורה (ב)
עיקר חיותם ואורם וקיומם של העולמות כולם על נכון, הוא רק כשאנחנו עוסקים בה כראוי, כי קודש אבריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד. ולכן אמרו 'בראשית', בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית. ולכן מעת הבריאה שהיתה התורה גנוזה עדיין במקור שרשה הנעלם מכל העולמות עליונים. ומרחוק לבד האירה לכל העולמות להחיותם ולקיימם, ולא […]
304. מתן תורה (א)
ולעתיד לבא כתיב (ישעיה מ') "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר", היינו, שיזדכך השגתנו עד שנזכה להשיג ולראות גם בעין הבשר ענין התפשטות דבורו יתברך בכל דבר בעולם, כמו שכבר היתה ההשגה מעין זה בעת מתן תורה, דכתיב "וכל העם רואים את הקולות". ויש לבאר על פי זה מאמרם ז"ל על פסוק זה, […]
303. משפטי ה' (ז)
אין הקדוש ברוך הוא לוקח מצוה ומנכה על עבירה, והטעם, שהמצוות נעשו בסיוע מאת ה', על כן אין מנכה על עבירה, שאותה עשה מעצמו. (רוח חיים, ד, כב).
302. משפטי ה' (ו)
'דין וחשבון', כפל הלשון, שצריך להזהר מקודם מלא תעשה, להזהר מלטנף הבגד הנכבד, אך באמת לא זו בלבד היתה כוונת הבריאה, רק למען תוספת שלימות, לבל יירדם בעצלות הזמן, רק יהיה זריז לתקן מה שכוון משלחו לזה העולם, ולהוסיף תיקון בקיום כל המצוות עשה, וזהו שאמרו 'דין', היינו את אשר יסור ייסרנו על אשר פגם […]
