הלכות סעודה [שנה א, בהר בחוקותי, ח]
ח. יזהר שלא יטנף מלבושיו באכילתו, ואם אוכל בידו לא ילכלך כל הידים אלא רק ראשי אצבעותיו, וטוב ונעים שלא יאכל אלא ע"י כף, ולא יאכל אלא רק ביד אחת ולא בשתי ידים, ולא יניח לגימה גדולה לתוך פיו, ובעת שמכניס המאכל לפיו יזהר שלא יתלכלך שער זקנו, ויזהר לדחות שער שפמו לכאן ולכאן קודם […]
הלכות סעודה [שנה א, בהר בחוקותי, ו]
ו. אם בתוך סעודתו רוצה לאכול פירות ולשתות יין שצריך לברך אך ידיו מלוכלכים בתבשיל, לא יברך בידים מזוהמות אלא יטול ידיו או יקנחם במטפחת כדי שיברך על הפירות או היין בנקיות: גם צריך האדם להזהר בכמה הלכות דרך ארץ השייכים לסעודה אשר הזהירו אותנו חז"ל בהם, אלו הן, שנים ממתינים זה לזה בקערה, דהיינו […]
הלכות סעודה [שנה א, בהר בחוקותי, ה]
ה. אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט, ודין זה נזכר בגמרא ונפסק להלכה בכל ספרי הראשונים ז"ל, וגם בשלחן הטהור בלי שום מחלוקת, וכתב הגאון חיד"א בברכ"י שלא נמצא שום חכם וחסיד שנזהר בדבר זה, ולכן דבר זה בלבו כאש בוערת, לדעת מה זה ועל מה זה, ונחה דעתו דעת עליון בטעם שכתב הרב […]
הלכות סעודה [שנה א, בהר בחוקותי ד]
ד. אסור לטעום עד שיתן מאכל לבהמתו או חיה ועוף שיש לו בביתו, דמזונותיהם עליו, דכתיב עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, ורק בשתיה האדם קודם לבהמה, דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם:
הלכות סעודה [שנה א, בהר בחוקותי ב-ג]
ב. צריך לישב בכבוד על השלחן הדור בלבושו כמו שיושב לפני גדולים ובפרט בשעה שמברך בהמ"ז, וככתוב ז"ה אל"י ואנוהו ודרשו בזה ר"ת זה השלחן אשר לפני ה'. ג. מנהג החסידים קודם כל סעודה בימי החול יפנה תחלה ובפרט אם מרגיש התעוררות בגופו, ודבר זה הוא צורך גדול ע"פ הסוד, ויטול ידיו ויברך אשר יצר, […]
הלכות סעודה [שנה א, בהר בחוקותי, א]
א. כתב רבינו האר"י ז"ל בשעה"מ צריך האדם לזכור בתוך אכילתו חרבן הבית כמ"ש בזוהר תרומה, וידאג בלבו על זאת שבזמן שבהמ"ק קיים היתה השכינה מקבלת שפע יותר מעולה ומשובח ממה שהוא אחר חרבן, על כן ירגיל לומר ליקבה"ו וכו' הריני זוכר את ירושלים אשר חרבה בעונותינו והריני מצפה לבניינה שיבנה אותה הקבה"ו במהרה בימינו […]
הלכות בציעת הפת [שנה א, אמור, טז-יז]
יז. יש נוהגים לאכול שיורי פרוסת המוציא סוף הסעודה משום חיבוב מצוה וכדי שישאר טעם המוציא בפיו, וכתיב ברוך טנאך ומשארתיך, ויש בזה תיקון לפגם הברית ומנהג יפה הוא, אך בתנאי שהוא מוחזק בעצמו שלא ישכחנה, דאם שכח ולא אכלה – מה הועיל, ואדרבה, מגרעות נתן, לכך השכחן לא ינהוג בכך, ועכ"פ יזהר האדם לאכול […]
הלכות בציעת הפת [שנה א, אמור, יג-טו]
יג. אין רשאי הבוצע לבצוע אלא עד שיכלה אמן מרוב המסובין, ואחר הברכה והבציעה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואפילו אמן דקדיש לא יעשה עד שיטעום, ובשום אופן לא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח בדברים חיצונים צריך לחזור ולברך, ואם שח בדברים השייכים לסעודה אף על פי דלא שייכי לברכה כגון שאמר […]
הלכות בציעת הפת [שנה א, אמור, יב]
יב. לא יתן לבהמה חיה ועוף – אפילו הטהורים – מן הלחם שבירך עליו המוציא, ולטמאים לא יתן לחם ושום מאכל מן הבא על השלחן כלל, וכן יזהר שלא יתן לעכו"ם מאכל מן השלחן, ואפילו ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה, ורק אם יש חשש איבה – מותר, מפני שהשלחן עומד דוגמת המזבח דשלחנו של אדם […]
הלכות בציעת הפת [שנה א, אמור, יא]
יא. יזהר שלא יזרוק הפרוסה לפני המסובין אלא יניח לפניהם עד מקום שידו מגעת, ולא יתן הפרוסה ביד המסובין, דאין נותנים ביד אלא לאבל בר מינן, ועל כן יזהר בזה גם בבנים הקטני,ם שלא יתן הפרוסה בידם אלא יניח לפניהם והם נוטלים:
