הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כו]
כו. אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, אך מדברי סופרים שמיטת כספים נוהגת בזה"ז בכל מקום אפילו בחו"ל, כן פסק מר"ן ז"ל וכ"כ רוב הפוסקים, אך הרז"ה ז"ל ודעמיה כתבו שאינה נוהגת בזה"ז בחו"ל, וכתב מור"ם ז"ל בהגה"ה דעליהם סמכו במדינות שלהם שאין נוהגין דין שמיטה בזה"ז בחו"ל, וכתב הגאון אורים […]
הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כד-כה]
כד. מדת חסידות אם אין לאדם מעות לפרוע שכר שכיר, יקח בהלואה מאחרים ויקיים מצות שכר שכיר בזמנו והעיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל שלא היה רוצה להתפלל מנחה עד שיפרע שכר שכיר, ולפעמים אין לו והוא לוה ונותן: כה. קבלנות שקבל עליו האומן לעשות מלאכה כולה בכו"כ ולא שכר לימים, הרי הוא […]
הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כג]
כג. אמר לשלוחו לשכור לו פועלים, ושכר השליח פועלים ואמר להם שכרכם על בעל הבית שניהם אין עוברים, ומ"מ בעל הבית עובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב אם הוא מתכוין לדחותם, וגדולי החכמים היו נוהגים לשכור ע"י שליח שיאמר להם שכרכם על בעל הבית כדי שלא יבואו לעבור בלאו אם יהיו טרודים. ומה שאשתו […]
הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כב]
כב. אין בעל הבית עובר משום בל תלין ולא תבא עליו השמש, אא"כ תבע השכיר ממנו את שכרו ויש לו מעות ליתן לו, אבל אם לא תבעו השכיר או שתבעו ואין לו מעות ליתן לו, אינו עובר אפילו יש לו מטלטלין הרבה:
הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כא]
כא. שכיר שעות ביום שכלתה פעולתו בחצי היום יש לו תשלום כל אותו היום, דהא חלה תשלומין מיד שהשלים מלאכתו, וקרינן עליו ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש, וכן שכיר שעות בלילה שכלתה מלאכתו בחצי הלילה יש לו זמן תשלום כל אותו הלילה, וקרינן עליו לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. וכן שכיר […]
הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, כ]
כ. איזהו זמנו, שכיר יום יש לו זמן ליתנו לו כל הלילה, לפי שנתנה תורה לבעה"ב זמן עונה י"ב שעות לבקש מעות לשלם השכירות, ואם לא נתנו לו אז עובר בבוקר משום בל תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ושכיר לילה זמנו ליתנו כל היום, ואם לא נתנו לו עובר בערב משום ביומו תתן שכרו: […]
הלכות שכר שכיר [שנה א, כי תבא, יט]
יט. מצות עשה לתת שכר שכיר בזמנו, ואם אחרו עובר בלאו אחד שכר אדם או בהמה או כלים, ובשכר קרקע אף על גב די"א דאינו עובר משום דכתיב כל אשר בארצך ולא ארצך, מ"מ לדעת הסמ"ג ולדעת רבינו אליעזר ממיץ ז"ל עובר גם בשכירות קרקע, ועוד איכא טעמא אחרינא בזה לאיסורא, וכיון שזה הוא איסור […]
הלכות לא תחמוד [שנה א, כי תבא, יז-יח]
יז. כל החומד ביתו של חבירו או כליו שאין בדעתו למכרם, והפציר בו בדברים או הרבה עליו רעים עד שמכרם לו, הרי זה עובר בלאו דלא תחמוד, ואינו עובר בלאו זה אלא עד שיקח החפץ שחמד, ומשעה שנפתה לבו וחשב איך יקנה החפץ עובר בלאו דלא תתאוה, כי אין תאוה אלא בלב, מיהו אם רק […]
הלכות שאלה ופקדון [שנה א, כי תבא, טז]
טז. אם הפקידו אצלו מעות מותר להוציאן לצרכו בתורת הלואה מהבעלים, לפי שסתם אדם עסקו במשא ומתן, והכל צריכים למעות, והיה לו למפקיד לגלות דעתו מתחילה לצוות לו שלא ישתמש. אבל אם נתנם לו חתומים או קשורים קשר משונה, הרי זה גילוי דעת שאין רצונו שישתמש זה בהם, ולכך אסור להשתמש בהם.
הלכות שאלה ופקדון [שנה א, כי תבא, יד-טו]
יד. אם משכן אצלו חבירו חפץ אסור להשתמש בו, דשולח יד בפקדון הרי זה גזלן, אמנם בגוי – יש מתירין להשתמש בו: טו. אם הפקידו אצלו ספרים של תנ"ך, כשהוא פותחן לצרכן (כדי לשומרם ולאווררם) יש לו רשות לקרות בהם, אבל לא יפתחם לכתחלה כדי לקרות בהם, במה דברים אמורים, בתנ"ך, אבל ספרים של תורה […]
