יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

מאמר רביעי, ג 18

המשך ג. החבר: דוגמא לדבר, אדם משכיל הרואה טוב, אבד גמלו והוא מחפשו. עיני חברו חולות ורואה כל דבר בודד כשנים, ואומר לו: אני רואה במקום מסוים שתי כרוכיות (עוף שצוארו ארוך). חברו הפקח מבין שבעל המום ראה את הגמל, ובהיותו טועה ורואה דבר אחד שנים, חשב שאלו הם שני עופות. הסתמך הפקח על עדות […]

מאמר רביעי, ג 17

המשך ג. החבר: הבורא הטביע בחושים את התכונה להשיג את מקרי החומר. מעלה זו שוה בכל המין האנושי. למשל, אין מחלוקת בין ראות עיני לראות עיניך, שאותו הדבר השטוח, העגול, המאיר, המחמם, הוא השמש. ואף שהשכל שולל תכונות אלו של השמש (והעין מביאה איפוא לידיעת השכל דברים שאינם נכונים), בכל זאת לא מזיק דבר זה […]

מאמר רביעי, ג 16

המשך ג. החבר: דוגמא אחרת: השמש נראית לעינינו חפץ עגול שטוח, כמו מגן, ומזהירה בתוארה, והיא גוף חם, ונחה על עמדה. (אבל השכל מכיר בטעותן של הנחות אלו), וגוזר כי השמש אינה שטוחה אלא כדורית, וגדולה פי מאה ששים ושש מכדור הארץ, (ואינה חמה), ואינה נחה על עומדה, אלא מתנועעת לשני כיוונים נגדיים, מזרחה ומערבה, […]

מאמר רביעי, ג 15

המשך ג. החבר: יש כאן צורך להאריך מעט בדברים, היות ויש מקום לטענה (נכונה, הסותרת לדברינו). הטענה היא – איך נכנה מי שאין לו מקום על פי שם מקום (כמו 'שוכן ירושלים'), ונאמין עם זה שהכונה היא לה', שהוא הסיבה הראשונה. התשובה שאנו מציעים בפתרון שאלה זו, היא ידיעת העובדה שהחושים אינם משיגים מהדבר המוחשי […]

מאמר רביעי, ג 14

המשך ג. החבר: כשפונים אל דבר המשמש רק בחפצו יתברך, כדוגמת השמים, שמציאותם אינה מחמת השתלשלות סיבות, והוא דבר שעל ידו רומזים על מציאות ה' (וכפי שכבר ביארנו), יאמר בשם א-ד-נ-י, רמז לכבוד ה' החונה שם, כאילו אמר 'אדוני אתה מושלי'. הרמז אליו על ידי דבר המוגבל במקום, כמו 'היושבי בשמים', 'יושב ציון', 'יושב הכרובים', […]

מאמר רביעי, ג 13

המשך ג. החבר: ויש שקוראים לנביאים החכמים והחסידים בשם ה', כמו שאמרו חז"ל, 'את ה' אלהיך תירא – לרבות תלמידי חכמים', כי הם ככלים הראשונים (הנ"ל) שמעשיהם רק להפיק רצון ה', ולא ימרו מדבריו מאומה, ומופתים נראים על ידם. הנמצא במדרגה זו, מן הדין שיקראוהו 'איש האלהים', והוא תואר המורכב ממעלה אנושית ואלהית, כאילו נאמר […]

מאמר רביעי, ג 12

המשך ג. החבר: כמו כן מציינים את ה' במילה 'שמים', סיבת הדבר, כי השמים הם כלי הפועל בחפצו בלבד, בלי סיבות אמצעיות אחרות. אין מן הנכון לציין את שם ה' על פי דבר מורכב, היות והדבר המורכב הוא כלי המשמש באמצעות סיבות אחרות, אם כי בסופו של דבר משתלשלות הסיבות אליו יתברך, בהיותו סיבת הסיבות. […]

מאמר רביעי, ג 11

המשך ג. החבר: השם 'א-ד-נ-י' הוא כרומז לדבר, ואם כי האמת היא שהוא נעלה מהרמז, כי הרמז הוא רק מבחינה אחת. כי יש שמכנים את הדבר הפועל על דבר מה, על שם הנפעל הראשון שעליו פועל. למשל, הבריות אומרים שהשכל הוא בלב או במח, וקוראים לו 'השכל הזה', או 'השכל הלזה', בה"א הידיעה (כאילו הוא […]

מאמר רביעי, ג 10

המשך ג. החבר: השם 'קדוש ישראל' הוא כינוי לשפע האלהי הדבק ביעקב ובהמון זרעו אחריו. דבקות זו אינה דבקות ממשית של נגיעה, אלא דבקות ההשגחה הפרטית, וההדרכה בדרך טובה. השם 'אֱלֹהַי' וּ'קְדוֹשִׁי' אינו שם שראוי לכל אדם להשתמש בו, ולא ראוי לאומרו רק לנביא או לחסיד, שדבק בו השפע האלהי, אך שאר הבריות רשאים להשתמש […]

מאמר רביעי, ג 9

המשך ג. החבר: השם 'קדוש' הוא כינוי הבא לבטא היותו מרומם ונקדש מכדי שיהיה נכון לייחס אליו מדה ממדות הברואים. תארים אלה המתארים את הבורא אינם אלא על דרך השאלה (אך אינם תארים לעצם כבודו יתברך). לפי זה נבין את מה ששמע ישעיהו 'קדוש, קדוש, קדוש' שאמרו המלאכים. והכוונה 'קדוש' – ללא גבול. וביאורו של […]

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?