מאמר שלישי, ב-ה
המשך ה. החבר: החסיד מתאים לשלוט על בני אדם, כי אילו היה מושל במדינה היה מנהיגה בצדק, כפי שנהג בצדק עם גופו ונפשו. הוא שליט על כח התאוה, חוסם אותה ומונע ממנה מלהתגבר, לאחר שנתן לה את חלקה הראוי לה, בספקו את צרכיו הגופניים, כמזון ורחיצה וכדומה, בדרך הממוצעת. הוא שולט גם על תכונת הכעס […]
מאמר שלישי, ב-ה
ב. הכוזרי: תאר לי אם כן את הנהגת החסיד שביניכם בזמננו. ג. החבר: החסיד הוא האיש המפקח על מדינתו, ומחלק לכל תושביה את מזונם. מספק את צרכיהם, ונוהג בהם בצדק. לא ירמה איש מהם, ולא יתן לאף אחד יותר מחלקו הראוי לו. כשנזקק לתושביו – ימצאם מוכנים לשמוע לדבריו, מזדרזים לענותו כשקורא להם, כשיצום יעשו […]
מאמר שלישי, א 5
המשך א. החבר: והנה טבע האדם תובע תביעות רבות, הוא דורש מהאדם לשמוע חדשות ולראות דברים חדשים, לשוחח עם בני אדם, להתעסק בעיסוק כל שהוא, ואף לצבור רכוש. הגוף דורש נוסף לכך גם מזון וחיי נישואין. והאדם שואף מטבעו להועיל לזולתו, לסדר את עניני בני ביתו, לעזור לעניים ולעוסקי תורה בממונו. ופרוש זה יושב בבדידותו, […]
מאמר שלישי, א 4
המשך א. החבר: אבל כששרתה השכינה בארץ הקודש, בתוך זרע ישראל המוכן לנבואה, היו אנשים מתבודדים במדברות, אך לא בדידות מוחלטת, אלא מתכוררים בחברת חבריהם הדומים להם, מסתייעים בחכמת התורה ומעשי מצוותיה, ומדרגת הקדושה והטהרה, כדי להשיג את מדרגת הנבואה. והם הנקראים 'בני הנביאים'. אך מי שהלך בזמנינו בדרך הפרישות והנזירות, במקומות אלה שאינם מיועדים […]
מאמר שלישי, א 3
המשך א. החבר: ואמנם, גם חכמי הפילוסופים מאוהבי הבדידות הם. הבדידות נחוצה להם כדי להביאם לזיכוך המחשבה, שעל ידה יוכלו להסיק את המסקנות האמיתיות המביאות לבירור האמת בפתרון הספיקות שהתלבטו בהם. ועם כל זה, גם אלה רוצים לפעמים לפגוש תלמידים המביאים להעמקת המחקר על ידי שאלותיהם, ומזכירים להם ידיעות ששכחו כבר. הם דומים לאנשים שכל […]
מאמר שלישי, א 2
המשך א. החבר: אך אדם המגיע למדרגות גבוהות של דבקות, כגון חנוך, שנאמר בו 'ויתהלך חנוך את האלהים', או מדרגת אליהו הנביא זכור לטוב, הוא משתוקק לבדידות, לפרישות, ולהתפנות מחברת בני אדם, עד שיהיה ראוי להצטרף לחברת המלאכים. לא ישתעמם אז בהעדר חברת בני אדם, כי המלאכים משמשים לו לחברה. השממון והבדידות של אנשים אל […]
מאמר שלישי, א
א. החבר: הנהגת עובד ה' על פי חוקי תורתינו, אינה דרך הפרישות וההיבדלות מחיי העולם הזה, היות ודרך זו מעמיסה על החיים משא כבד, וסופה להמאיס את החיים על האדם. חיים, שהם מצד עצם מציאותם מטובות הבורא. ואף התורה מזכירה את החיים כחסד ה' כמו שנאמר 'את מספר ימיך אמלא', וכן 'הארכת ימים', ואמנם עובד ה' […]
מאמר שני, עט-פא
עט. הכוזרי: ברצוני לשאלך, הידוע לך למה מתנועעים היהודים כשקוראים עברית? פ. החבר: הראשונים נתנו טעם לדבר, כי הוא כדי לעורר את החום הטבעי (ועל ידי זה יתגבר החשק לקריאה, ותבוא צלילות הדעת), אבל לדעתי אין זה אלא משום מעלת לשון הקודש, שדיברנו עליו. מעלה זו היא המאחדת רבים לקריאה בצוותא, ואפשרי היה שיתאספו עשרה […]
מאמר שני, עח 2
המשך עח. החבר: ולמשל, המילה 'אוכלה', כשהיא בסמיכות, מנוקדת 'אֹכְלָה' 'וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי'), וכשהיא אינה סמוכה – 'וְאֹכֵלָה' 'וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה'), והמשורר, כשיחסר לו שוא נע, אז ינקד גם כשהוא בנפרד 'וְאֹכְלָה', והנה קלקל את ההדגשה, כי היה לו להיות מלעיל ועשאו מלרע. וכן 'ואומרה', כשאומר 'וְאוֹמְרָה' הוא וי"ו החיבור ולשון עתיד, וכשבא ללשון […]
מאמר שני, עח
עח. החבר: הסיבה (של מעלת לשון הקודש) היא, כי צרפנו שני 'נחים' זה אחר זה (כמו 'וְיֹלַדְתְּ בן', וכן 'יַפְתְּ אלהים ליפת'), אך לא צירפנו שלש תנועות זו לזו (בלא הפסק שוא נח ביניהם), רק במקרים יוצאים מן הכלל. ומסבה זו נוטה השפה לנח, ולא לתנועה, ומעלה זאת של השפה עוזרת לצרף אנשים לקריאה כאחד, […]
