מסכת פאה, פרק ב, משנה ז
משנה ז: שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ כּוּתִים, קְצָרוּהָ לִסְטִים, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, שְׁבָרַתָּהּ הָרוּחַ אוֹ בְהֵמָה, פְּטוּרָה. קָצַר חֶצְיָהּ וְקָצְרוּ לִסְטִים חֶצְיָהּ, פְּטוּרָה, שֶׁחוֹבַת הַפֵּאָה בַּקָּמָה: משנה ז: שָׂדֶה שֶׁקְּצָרוּהָ כּוּתִים – גויים, לצורך עצמם (אך אם היו אלו פועלים גויים הקוצרים לצורך ישראל, הדין הוא כאילו קצר הישראל בעצמו), קְצָרוּהָ לִסְטִים לצורך עצמם, קִרְסְמוּהָ נְמָלִים, אף שעשו […]
מסכת פאה, פרק ב, משנה ו
משנה ו: מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת: משנה ו: משנתנו ממשיכה […]
מסכת פאה, פרק ב, משנה ה
משנה ה: הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֵׂהוּ שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. זְרָעָהּ שְׁנֵי מִינִין, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת. שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת: משנה ה: הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד, כגון שזרע […]
מסכת פאה, פרק ב, משנה ד
משנה ד: וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא, נוֹתְנִין פֵּאָה אַחַת לַזֵּיתִים שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל רוּחַ, וְלֶחָרוּבִין, כָּל הָרוֹאִין זֶה אֶת זֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף לֶחָרוּבִין שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּכָל הָעִיר: משנה ד: במשנה הקודמת התבאר שהדברים המפסיקים בזרעים לענין פאה אינם מפסיקים באילן, מלבד […]
מסכת פאה, פרק ב, משנה ג
משנה ג: הַכֹּל מַפְסִיק לַזְּרָעִים, וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָדֵר. וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל: משנה ג: הַכֹּל – כל אחד מהדברים שנמנו לעיל, מַפְסִיק לַזְּרָעִים, להפסיק בין שני חלקי השדה, ולהצריך פאה לכל חלק בפני עצמו, וְאֵינוֹ מַפְסִיק לָאִילָן אֶלָּא גָדֵר – אך אין דברים אלו נחשבים כהפסק לאילנות, […]
מסכת פאה, פרק ב, משנה ב
משנה ב: אַמַּת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִקָּצֵר כְּאַחַת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַפְסֶקֶת. וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבָּקָר יָכוֹל לַעֲבֹר בְּכֵלָיו, הוּא נוֹתֵן פֵּאָה לַכֹּל: משנה ב: במשנה הקודמת התבאר ש'שלולית', והיינו אמת המים המחלקת מים לאמות קטנות יותר, נחשבת הפסק באמצע השדה, וצריך להניח פאה לכל צד בפני עצמו, משנתנו […]
מסכת פאה, פרק ב, משנה א
פרק ב, משנה א: וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה. הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הַיָּחִיד הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהַבּוּר, וְהַנִּיר, וְזֶרַע אַחֵר. וְהַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא אִם כֵּן חָרָשׁ : פרק ב, משנה א: אדם שיש לו כמה שדות של תבואה, אינו רשאי להניח […]
מסכת פאה, פרק א, משנה ו
משנה ו: לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹתֵן מִשּׁוּם הֶפְקֵר וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹטֵל מִן הַגֹּרֶן וְזוֹרֵעַ וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַגֹּרֶן, הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת, עַד […]
מסכת פאה, פרק א, משנה ה
משנה ה: וּבָאִילָן, הָאוֹג וְהֶחָרוּבִין וְהָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים וְהַגְּפָנִים וְהָרִמּוֹנִים וְהַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים, חַיָּבִין בַּפֵּאָה: משנה ה: במשנה הקודמת התבאר מה הם התנאים המחייבים בפאה, וסיימה המשנה שבתבואה ובקטניות יש את כל התנאים הללו. משנתנו מבארת באילו אילנות נוהג חיוב פאה: וּבָאִילָן, הָאוֹג (-שם אילן), וְהֶחָרוּבִין, וְהָאֱגוֹזִים, וְהַשְּׁקֵדִים, וְהַגְּפָנִים, וְהָרִמּוֹנִים, וְהַזֵּיתִים, וְהַתְּמָרִים, חַיָּבִין בַּפֵּאָה:
מסכת פאה, פרק א, משנה ד
משנה ד: כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה. כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, וּלְקִיטָתוֹ כְאַחַת, וּמַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם, חַיָּב בַּפֵּאָה. וְהַתְּבוּאָה וְהַקִּטְנִיּוֹת בַּכְּלָל הַזֶּה: משנה ד: משנתנו מבארת אילו גידולי קרקע חייבים בפאה: כְּלָל אָמְרוּ בַּפֵּאָה, כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל – עומד לאכילה, למעט צמחים המשמשים לצביעה, אף אם הם נאכלים בשעת הדחק, וְנִשְׁמָר, למעט הפקר שאינו נשמר, […]
