291. מצוות – דקדוק בשמירתן (ו)
עוד זאת יוכל יצרך להתחפש, באמור לך שכל עיקר העבודה הוא שיהיה רק לשם שמים, וגם עון וחטא למצוה יחשב אם הוא לשם שמים לתיקון איזה ענין, ורחמנא לבא בעי, וגדולה עבירה לשמה, וכהנה רבות ראיות. אמנם אסור לנו לשנות ח"ו משום אחת מהנה ממצות ה', אף אם תהיה הכוונה לשם שמים, ואף אם ישיג […]
290. מצוות – דקדוק בשמירתן (ה)
הזהר בנפשך מאד, שאל ישיאך יצרך לאמר שעיקר הכל תראה שתהא אך עסוק כל ימיך לטהר מחשבתך כראוי, שתהא דביקות מחשבתך בבוראך בתמידות בל תמוט, ולא תשוב מפני כל להניח טוהר מחשבתך בשום עת כלל, והכל לשם שמים, באמרו לך שכל עיקר תורה ומצות המה דווקא כשהם בכוונה עצומה ובדביקות אמיתי, וכל זמן שאין לב […]
289. מצוות – דקדוק בשמירתן (ד)
עיקר החסידות – גודל הזריזות במצוות ולדקדק בהן, ולקיימן בתכלית הזהירות והדקדוק. אפילו מה שהוא מידת חסידות – ידקדק, כמו רבי יוחנן בן זכאי, שלא רצה לקבל מן הפועל שכרו בפקדון, משום 'לא תלין פעולת שכיר אתך'. (כל הכתוב לחיים דרכי העבודה סי' יז)
288. מצוות – דקדוק בשמירתן (ג)
כמה פעמים שמעתי מאדמו"ר הגאון מוהר"ח נ"ע, אם אדם ילך אחר כוונת הלב, יכול להיות שיטעו היצר לגזול חבירו, מפני שכוונתו לכבד שבת בזה. (לזכר לישראל, אבות)
287. מצוות – דקדוק בשמירתן (ב)
חלילה וחלילה לנו לדחות שום פרט מפרטי המעשה, אף המצוה דרבנן, לעשותה במגרעת או לשנות זמנה ח"ו, בשביל מניעת טהרת המחשבה, וכל המרבה לדקדק במעשיו, הרי זה משובח (נפש החיים, פרקים, ו)
286. מצוות – דקדוק בשמירתן (א)
אם אמנם מחשבת האדם היא העולה למעלה ראש, להדבק בשורשו, אבל לא המחשבה היא העיקר, אלא המעשה הוא העיקר בעבודתו, והמחשבה טובה מצטרפת למעשה. שהרי האוכל את הפסח לשם אכילה גסה, עליו אמרו חז"ל 'נהי דלא עביד מצוה מן המובחר, מצוה מיהו קעביד', וכן בהקרבת הקרבנות קיימא לן דסתמן כלשמה דמי. ואם יחשוב האדם בעת […]
285. מצוות (ח)
ועדיין, כשהיתה נבואה בישראל היה נביא רשאי לחדש דבר להוראת שעה לבד, ואף גם לעבור על אחת ממצות ה', כגון אליהו בהר הכרמל וכיוצא. אמנם זה עצמו הוא מאשר נצטוינו בתורת משה "אליו תשמעון", שהוא ציווי ואזהרה לשמוע אל דברי הנביא גם כשיתנבא בשמו יתברך לעבור על איזה מצוה בשעה הצריכה לכך, לבד מעבודה זרה. […]
284. מצוות (ז)
בל יתחכם האדם הגדול, שהשגתו מרובה, לומר אנכי הרואה סוד וטעמי המצות בכחות ועולמות העליונים, שראוי לי לפי שורש נשמתי, או למי ומי לפי שורשו, לעבור ח"ו על איזה מצוה. או לדחות שום פרט מפרטי המעשה, לעשותה במגרעת אף דקדוק אחד מדברי סופרים, או לשנות זמנה ח"ו, כי טעמי מצות עד תכליתם לא נתגלו עדיין […]
283. מצוות (ו)
מי שזיכהו יתברך שמו להשיג נסתרות תורתינו הקדושה אשר השאירו לנו ברכה קדושי עליונין חכמי התלמוד, כגון רשב"י וחביריו ותלמידיו, וששותין מימיו בדורות האחרונים כמו הרב הקדוש איש אלקים נורא האריז"ל, אשר האירו עינינו בקצת טעמי וכוונות המצוות, הוא רק כדי שיתבונן כל אחד לפי שכלו והשגתו עד היכן מגיעים כל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו […]
282. מצוות (ה)
זה שתקנו נוסח ברכות המצוות "אשר קדשנו במצותיו", וכן "וקדשתנו במצותיך", כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון, וממשיך משם על עצמו אור מקיף, וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו. וכתוב מפורש "והתקדשתם והייתם קדושים", וכמאמרם ז"ל 'כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה'. ועל ידי זה […]
