271. מלחמת החיים (א)
האדם, מיום היוולדו עד שובו לעפרו, צריך ללחוץ היצר, לבל ילכדנו במצודתו. ודבר זה ביכולתו לעשות, אם כל ימיו מתאמץ ללחום מלחמתו, ולא יתרפה מהביט בכל דרכיו, שלא יוכל לצודו ולקחת נפשו משם. כי היצר הרע מלומד מלחמה מנוער, ולכן מאד צריך להתגבר עליו. אם מתגבר עליו, ואינו נוטה כלל מדרך התורה, הוא הנקרא צדיק. […]
270. מלחמת הדת (ד)
מפי השמועה: בשם הגאון בעל נפש החיים ז"ל אומרים, על סיום המשנה במסכת סוטה "בעקבות משיחא חוצפא יסגא וכו' פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מי לנו להשען, על אבינו שבשמים", המשנה מודיעה אותנו את הקללות אשר תחולנה בעקבתא דמשיחא. ואמר, כי הדברים האחרונים שבמשנה זו, 'על מי לנו להשען על אבינו […]
269. מלחמת הדת (ג)
מפי השמועה: דעת רבינו הגר"ח מוולוז'ין היתה כי אין לצאת נגד הכתות המתחדשות בישראל כדוגמת המשכילים, בתגרה ובמלחמה גלויה, באשר דרך זו של התנצחות תגרום דוקא לתוצאה הפוכה של התחזקות והתגברות הכתות. "מי שמתגרה יותר מידי עם המתחדשים, לא יהיה לו תקומה. יען כי לרגל ההתגרות היתירה יוולד נגד זה התחזקות וניצוח". (הקדמת 'נפש החיים'). […]
268. מלחמת הדת (ב)
וכה העיד הג"ר איצל'ה מוולאז'ין על אביו הגאון רבי חיים: ומה מאד גבה לבו בדרכי ה' ללחום מלחמתה של תורה, וכל מצוה שהחל ברוח בחכמה וגבורה וכו' והכל בשובה ודברים מחוכמים אשר בנחת היו נשמעים… בכל דרכיו היה ממעט כבוד עצמו להרבות כבוד שמים, הן במילי דציבורא, בפרט בעניני הכלל, מודעת שהשליך נפשו מנגד, ועסק […]
267. מלחמת הדת (א)
על ידי מדת סבלנות משיג האדם רצונו, יותר ויותר מעל ידי כל תקיפות שבעולם. (אגרת לנכדו).
266. מלאכים (ה)
כל המלאכים צריכים השפעה מהאדם, ואם האדם מקלקל ח"ו, הם גם כן מקבלים פגם. לכן בעת החורבן, שהיו ישראל רשעים – פגמו גם בהם, לכן כתיב "מלאכי שלום מר יבכיון". לכן בהכרח יאמרו ישראל שירה קודם, ואז המלאכים מקבלים כח ושפע לומר גם כן. זהו שאומרים 'נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים', אין הכוונה להתדמות […]
265. מלאכים (ד)
האדם מחדש חידושים, מה שאין זה ביכולת מלאך, שה' יתברך בראו בתכלית שלימותו, ואינו צריך להוסיף, ולית ליה מדיליה כלום. מה שאין כן האדם, הולך שכלו ומתחזק מעלה מעלה. וגם הרבה הוסיפו חז"ל גדרים וסייגים, מה שאין כן אם היתה התורה למלאכים, היתה עומדת במצב אחד, בלי מגרעת ובלי תוספת. וכאשר כתבו המפרשים, כי המלאכים […]
264. מלאכים (ג)
פרטי הכחות והמינים כולם, לכל אחד יש שורש, ושורש לשורש, למעלה מעלה, כמאמר חז"ל 'אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל', כי אותו הכוכב והמזל הוא פנימיות נפשו, וחיותו ושרשו של אותו הצמח, שממנו מקבל כח הצמיחה שהיא נפשו כידוע, ושרש ונפש אותו הכוכב והמזל הוא המלאך הממונה […]
263. מלאכים (ב)
הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה, אף שקדושתם למעלה מקדושתנו, לא שהם חולקים כבוד לישראל, אלא שאין בכחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם, עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה. כי ענין אמירת הקדושה הוא העלאת העולמות והתקשרותם, כל עולם בעולם שמעליו, להוסיף קדושתם […]
262. מלאכים (א)
בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל, אם האדם מישראל גדול מהמלאך, או מלאך גדול ממנו, וכל אחד משני הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים. ועל פי דברינו יתבאר, אשר באמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, רק בבחינות חלוקים. כי ודאי מלאך גדול מהאדם, הן בעצם מהותו, הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו, אין ערך ודמיון […]
