142. יסורים (ו)
איתא בתיקוני זוהר: אורייתא, אורך ימים בימינה וכו'. פירוש, שתורה מצלת מן המיתה, ובשמאלה עושר וכבוד, שמצלת מן היסורים ומן העניות הקשים כמיתה. ואמר רבינו הפירוש, הלומד תורה לשמה, שנקרא 'ימין', שמצלת מן המיתה, וכל שכן מן היסורים שהפירוש של 'אורך ימים' הוא בשני אופנים, אורך ימים ממש, וגם עושר וכבוד. כדכתיב באיוב "בישישים חכמה, […]
140. יסורים (ד)
הכלל הוא, כי ה' יתברך אינו נוקם כמו בשר ודם, רק "כאב את בן ירצה", רצה לומר, רצונו במוסרו כאב לבן, כמו האב החס על כאב וצער בנו, ומכל מקום מייסרו כדי להטותו לטוב, כן ה' יתברך, את אשר יאהב יוכיח. וסיפר עוד המקונן פלאי חסדיו (איכה א יג) "פרש רשת לרגלי, השיבני אחור", רצה […]
139. יסורים (ג)
"יסורים ממרקים עוונותיו של אדם", ואם הוא חכם, אינו ממתין עד שישלח הקב"ה עליו יסורים, כי אם מקבל מעצמו יסורים על ידי עסק התורה, במיעוט תענוג והתמדת הלימוד, ועולה של תורה שהיא מתשת כוחו. וירויח בזה, שגם היסורים עצמם יחשבו לו למצוה, לבד סגולתם שממרקים עוונותיו, שזה היה גם אם הקב"ה שולח עליו יסורים אחרים. […]
136. יופי (ב)
"נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם", כל תכשיט נגרע ערכו ושפלה מדרגתו בהיותו ניתן על גויית החזיר, יען כי החזיר לא יתעטר בזאת, ולא תגדל תפארתו כאשר יותן רביד זהב על צוארו, בעבור כי אין זה מגדרו. אולם, על כל פנים, בהיותו נתון על מקום אחר זולת האף, הן לא ימצא בו רק […]
135. יופי (א)
"הנוי, והכח, והעושר, והכבוד, והחכמה, והזקנה, והשיבה, והבנים, נאה לצדיקים ונאה לעולם", כי המה כמו המספר אפס, אשר הוא בעצמו אינו כלום, ואפילו אלף מהם אינו כמספר אחד, אמנם על ידם יוכל להיות מספר אחד – לכמה רבוא מליון. (רוח חיים, ו, ח)
134. חסד (ב)
עדות בנו הגרי"ץ: היה רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא, וכה היה דברו אלי תמיד, שזה כל האדם, לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחרים, ככל אשר ימצא בכוחו לעשות. (הקדמה לנפש החיים) עדות תלמידו: כל האדם לא נברא לעצמו, כי אם להיטיב לזולתו, עשיר לגמילות חסדים, ואפילו עני – לגמ"ח בפיוס דברים… […]
133. חסד (א)
שורשי המצוות מעוררים רב טוב ושפע עצום בכל העולמות, ומורידים מזון ורווח. אך אם עושי המצוות מועטים, וה' יתברך ברחמיו חפץ חסד, שיהיו חיים ושפע לכל בני האדם, גם לאינם ראויים, נוטל השפע מהמעטים השרידים יראי ה', ומחלק לכל בני האדם. וזהו גמילות חסד שמקיים הצדיק, שמחלקו ניזון כל העולם. ושאר צדקה וגמילות חסד אינו […]
132. חנוך לנער (ז)
כתוב בספר איוב (יב, יב) "בישישים חכמה, ואורך ימים תבונה", ולכאורה תמיהה על כפל הלשון 'בישישים', ו'אורך ימים'. ועוד, היה צריך לומר 'ובאורך ימים', בבי"ת. אבל הפירוש 'אורך ימים', היינו רוחב לב ותענוגים וחיים מרווחים, לכן אמר בלשון 'ימים', ולא 'שנים', שיהיה הפירוש זקנה – חכמה היא תורה. שהזקן, שאין לו אריכות ימים, והיינו חיים […]
131. חנוך לנער (ו)
"ארבע מידות ביושבים לפני חכמים, ספוג ומשפך, משמרת ונפה". "ספוג, שהוא סופג את הכל", פירוש, כמו ה'ספוג' שכונס לתוכו כל מיני משקין, והמשקה היוצא הוא מעורב מכל מיני משקין שנכנסו בו, כן יש תלמיד שמקבל מרבו כמה פשטים ואופנים על סוגיא אחת, ואחר כך כששואלים ממנו מה שאמר לו רבו, אינו אומר כל פרט בפני […]
130. חנוך לנער (ה)
"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים", באמת יש לכל אחד גדר, כי לא ישוה כבוד הרב לכבוד התלמיד, ולא כבוד ה' לכבוד הרב. רק, כי היצר מסמא האדם, ומראה על הגדול ממנו שהוא מקטני תלמידיו, על שהוא חכם אומר 'זה הוא תלמיד תלמידך', ועל גדול ממנו לומר […]
