87. דעת תורה (ב)
גילה רבינו סוד, ליקח עצה מן התורה, והיינו שילמד בחשק רב, עד שידמה לו כלומד לשמה, ואז לחשוב על המבוקש, אם לעשות או לאו, וכפי שיעלה על הדעת אז – כן יעשה, וזו היא עצת התורה. (כתר ראש)
86. דעת תורה (א)
כל ספק שנולד לו לאדם איך יתנהג, ימצא הכל בתורה, ואם על פיה ינהג, לא יכשל. וזהו שנאמר "נר לרגלי דברך", בכל צעד וצעד הייתי אוחז התורה לנר, לראות את הדרך אלך בה. כי צריך האדם להיות מוחזק בדעתו תמיד, שבלתי התורה אינו יודע בשום אופן, בכל מעשה פרטי, איך לעשות ולהתנהג. רק יתפלל לקב"ה […]
85. דיבור (ג)
"ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה", רצה לומר, בעניני הגוף – השתיקה מידה טובה, אבל בדברי תורה, צריך לדבר דווקא, בפה מלא. כמאמר חז"ל על פי "כי חיים הם למוצאיהם" – בפה. (רוח חיים, א, יז) לפעמים יוצא דבר טוב מדיבור, ומפסיד בשתיקה, ומכל מקום ההפסד מועט, ושמירה מרובה. (רוח חיים, ג, יג)
84. דיבור (ב)
אמרו חז"ל 'אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין', שנאמר "מגיד לאדם מה שיחו". לכאורה מילת "מה" הוא קשה ההבנה. והענין, כי האדם אינו מרגיש על דיבורו שמוציא מפיו, וחושב, מה מעלה או מוריד הדיבור קל של ליצנות או נבלות, ולא ידע כי בנפשו הוא, עד היכן הגיע כח דיבורו שיוצא מפיו. […]
83. דיבור (א)
כח הדיבור של האדם נקרא נפש, כמו שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", ותירגם אונקלוס "לרוח ממללא", וכן נראה לעין, שבכל דיבור שהאדם מוציא מפיו, יוצא מפיו רוח והבל הלב. והדיבור הוא עיקר נפש האדם, שזה יתרון האדם על הבהמה. אם כן, כל תיבה היוצאת מפי האדם, היא כח וחלק מנפשו. (נפש החיים, ב, יד)
82. דביקות בה' (ו)
האדם, מחמת היותו עתה בזה העולם השפל, אינו רואה ומשיג הבנין או ההריסה חס ושלום הנעשה למעלה, בעולמות, מכל דבור ודבור שלו. ויכול להעלות על דעתו ח"ו לומר, במה נחשב דבור ושיחה קלה, שתפעול שום פעולה וענין בעולם. אבל ידע נאמנה, שכל דבור ושיחה קלה שלו, לכל אשר יבטא בשפתיו, אינו הולך לבטלה ח"ו, שככל […]
81. דביקות בה' (ה)
כל אות (בתורה), שוכן בה קדושת הקדוש ברוך הוא, כי הוא בעצמו נשמת התורה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל 'קודשא בריך הוא ואורייתא חד'. ואם כן יתואר כל אות מהתורה בשם חדר, כי המלך ה' צבאות בו, עדי עד ישכון, וזהו 'הביאני המלך חדריו'. אך הבקשה ש'נגילה ונשמחה בך', היינו, שיסיר המסווה מהעיניים, שלא לשמוח, רק […]
80. דביקות בה' (ד)
עיקר הלימוד, לא לעסוק רק בדביקות, כי אם להשיג על ידי התורה – המצוות והדינים, ולידע כל דבר על בוריו, כללים ופרטים. ולהשיג גם כן סתרי פלאי מעשיו, וחקר כבודו. (רוח חיים ו, א) כמו שבעת המעמד המקודש (-מתן תורה) נתדבקו כביכול בדיבורו יתברך, כן גם עתה בכל עת ממש שהאדם עוסק והוגה בה, הוא […]
79. דביקות בה' (ג)
בשעת העסק והעיון בתורה, ודאי שאין צריך אז לענין הדביקות כלל, שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודיבורו יתברך, והוא יתברך ורצונו ודיבורו חד. וזה שכתוב בכמה מקומות בזוהר דקודשא בריך הוא ואורייתא חד. וגדולה מזו בפרשת בשלח "ואוליפנא (-ולימדנו) דקודשא בריך הוא תורה איקרי וכו' ואין תורה אלא קודשא בריך הוא'. (נפש החיים, ד,י) […]
78. דביקות בה' (ב)
דביקות בה' יכוון להתדבק בלימודו בו בתורה, בו בקב"ה, היינו להתדבק בכל כוחותיו לדבר ה' זו הלכה, ובזה הוא דבוק בו יתברך ממש כביכול. כי הוא יתברך ורצונו חד, כמו שכתבו בזוהר. וכל דין והלכה מתורה הקדושה, הוא רצונו יתברך, שכן גזר רצונו, שיהא כך הדין, כשר או פסול, טמא וטהור, אסור ומותר, חייב וזכאי. […]
