הלכות שגגות, פרק ב
א) אין אדם חייב חטאת על שגגתו, עד שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף. אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף, או הזיד בתחלה ושגג בסוף, פטור מקרבן חטאת. כיצד, כגון שהוציא חפץ מרשות לרשות בשבת, והמלאכה מורכבת מעקירה ברשות האחת והנחה ברשות האחרת, אם עקר בזדון והניח בשגגה, או שעקר בשגגה והניח בזדון, פטור מחטאת, עד […]
הלכות שגגות, פרק א
ה) אחד (-בין) יחיד ששגג באחת מאלו, או מרובין ששגגו, דינם שוה, שנאמר 'תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה'. כיצד, אנשי מדינה ששגגו ודימו בדעתם שהיום חול, ובאמת הרי הוא יום הכפורים, וכולן אכלו ועשו מלאכה, כל אחד מהן מביא שתי חטאות, כבשות או שעירות, אחת על האכילה ואחת על המלאכה. וכן אם שגגו כולן […]
הלכות שגגות, פרק א
ג) כל כריתות שבתורה, חוץ משלש כריתות שביארנו בהלכה הקודמת, והיינו מגדף, פסח ומילה, אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה, מביא חטאת קבועה, חוץ מטמא שאכל קדש, וטמא שנכנס למקדש, ששניהם אין מביאין חטאת קבועה, אלא קרבן עולה ויורד, כמו שיתבאר. ד) חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד, וקרבן עולה ויורד הוא קרבן […]
הלכות שגגות, פרק א
א) כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה (-שנעשית על ידי פעולה), שחייבין עליה כרת אם היה עושה אותה במזיד, הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת. ומצות עשה היא שיקריב חטאתו על שגגתו. ב) וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת, חייבין על שגגתה חטאת, חוץ משלש עבירות, מגדף את שם ה', […]
הלכות שגגות, הקדמה
הלכות שגגות יש בכללן חמש מצות עשה, וזה הוא פרטן: א) שיקריב היחיד קרבן חטאת קבועה על שגגתו. ב) שיקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא חטא, עד שיודע לו ויביא חטאתו, וזהו הנקרא אשם תלוי. ג) שיקריב החוטא אשם על עבירות ידועות, וזהו הנקרא אשם ודאי. ד) שיקריב החוטא קרבן על […]
הלכות בכורות, פרק ח
יג) היה האדם מונה את הטלאים, והפסיק באמצע המניין מפני חבירו שדבר עמו, או שחשכה ליל שבת, הרי זה חוזר ומשלים מניינו אחר כך. יד) היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי, וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר, לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נִתְעַשׂרוּ, נפטרו הכל, כיון שכל אחד מהן ספק אם הוא המנוי […]
הלכות בכורות, פרק ח
יא) היו לו תשעה עשר טלאים בתוך הדיר, ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח שני, נוטל את האחרון לשם מעשר, וכולן פטורין, לפי שאותן התשעה נמנו מניין הראוי, שהרי בשעה שיצאו היו ראויים להשלימם לעשרה. יב) היה מונה, והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר, וחזר לתוך הדיר, הרי הוא כמנוי לכל דבר.
הלכות בכורות, פרק ח
ט) הכניס עשרה טלאים לדיר, והיה מונה והולך, ומת אחד מן המנויין, מונה ומשלים כדרכו, ומקדש את העשירי, אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה. י) היה מונה והולך, ומת אחד מאלו שבתוך הדיר, אלו שכבר נמנו, פטורין, מפני שהמניין הראוי למעשר פוטר אף על פי שלא הפריש עליהן, כמו שביארנו. ואלו שנשארו […]
הלכות בכורות, פרק ח
ז) מנאן למפרע, כגון שיצא ראשון ואמר עליו 'עשירי', ויצא שני ואמר 'תשיעי', עד שיצא העשירי ומנה אותו 'אחת', הרי זה קדש, כיון שהעשירי מאליו נתקדש, הגם שלא קרא עליו האדם שם עשירי. ח) קרא לתשיעי 'עשירי', ונשאר העשירי בדיר ולא עבר כלל תחת השבט, התשיעי יאכל במומו, וזה שנשאר בדיר הרי הוא מעשר, אף […]
הלכות בכורות, פרק ח
ה) התחיל למנות את הכבשים, ויצאו תחילה שנים, שהן ראשון ושני, הרי זה מונה הכל זוג זוג, ומקדש את הזוג העשירי. וכן אם מנאן שלשה שלשה בכל פעם ופעם, או חמשה חמשה, מקדש את כל הכת העשירית, בין אם הם שנים, חמשה, או מספר אחר. ו) יצאו בתחילה שנים, ומנאן 'אחד', וקרא השלישי שיצא אחריהן […]
