מאמר שני, כא-כב1
כא. הכוזרי: אמור לי מעט דברי חז"ל שזכורים לך בענין זה. כב. החבר: הנה אמרו חז"ל 'הכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין', האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ, רשאי בעלה לגרשה, והיא מאבדת את זכויות כתובתה. וכן האיש שמסרב לעלות עם אשתו לארץ, זכאית האשה לחייבו בגירושין ולתת לה כתובתה. לעולם ידור אדם […]
מאמר שני, כ9
המשך כ. החבר: והנה, שבתות ה' ומועדיו תלויים בארץ ישראל, שהיא נחלת ה', אך בנוסף לזה גדולה מעלת ארץ ישראל, שהיא נקראת 'הר קדשי', ו'הדום רגליו', ו'שער השמים', ועליה אמר הנביא 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. אבותינו הקדושים השתדלו להתגורר בארץ ישראל, אף שהיתה אז בידי עובדי עבודה זרה, הם נכספו אליה ובקשו […]
מאמר שני, כ8
המשך כ. החבר: ההבדל האפשרי הגדול ביותר בין החלקים הרחוקים ביותר של כדור הארץ לענין התחלת היום הוא שמונה עשרה שעות, לא פחות ולא יותר. תושבי רבע אחד של כדור הארץ קוראים עדיין ליום זה 'שבת', בעוד אלה המתגוררים במשנהו כבר נמצאים מעבר לשבת, וכן הלאה, עד מרחק שמונה עשרה שעות מכניסת השבת, שאז חצות […]
מאמר שני, כ7
המשך כ. החבר: אדם הראשון, שהיה המסדר הראשון של תחילת הימים, לקח את ארץ ישראל כנקודת מוצא לתחילת היום. היות ושטחה של ארץ ישראל אינה נקודה אחת, ובירושלים עצמה ישנן נקודות רבות לענין זמן הזריחה והשקיעה, ולמשל, זמן הזריחה בהר ציון אינו זמן הזריחה בבית המקדש, ועגולי האופקים אינם שוים, למרות שהעין אינה מבחינה בהבדל […]
מאמר שני, כ6
המשך כ. החבר: (ואמנם יש כאן מקום לשאול, היות ואמרנו שאת תחילת היום יש לחשב מארץ ישראל, וככל שפונים מערבה מתאחר תחילת אותו יום, עד שבהגיענו לסין מתאחר היום בשמונה עשרה שעות, אם כן מן הדין שגם לאחר סין, עד גבול ארץ ישראל, יתאחר יותר ויותר מועד כניסת השבת, ואם כן למה קבענו את סין […]
מאמר שני, כ5
המשך כ. החבר: וכלל הדברים, ענין זה שאמרנו, כי עד שמונה עשרה שעות אחור מארץ ישראל – מתחיל בכל חלקי הישוב היום שהתחיל בארץ ישראל, צריך להיות לנו לעיקר בקריאת ימי השבוע. והיות ובארץ ישראל היה המקום שבו נעשתה ההתחלה לקריאת שמות הימים, ובדקה הראשונה של זריחת השמש הראשונה היה המרחק בין ארץ ישראל ובין […]
מאמר שני, כ4
המשך כ. החבר: ואל תדחה את דברי על סמך דברי האסטרונומים החולקים עלינו, כי חכמת האסטרונומיה בזמן הנבואה היתה בישראל, ומעת שפסקה הנבואה וגלו ישראל מאדמתם עברה חכמה זו אל הגויים. החכמים מצאו כללי חכמה לפניהם, כשבהם דברים סתומים שלא ידעו לפרשם, והוסיפו בהם דברים רבים מהתחכמות שכלית, וכתבו ספרים במקצוע זה לפי הבנתם, עד […]
מאמר שני, כ3
המשך כ. החבר: טעם נוסף לקביעת השבתות לפי השבת בארץ ישראל הוא, ארץ ישראל הוא המקום שאליו הוריד ה' את האדם כשגרשו מגן עדן. אדם הראשון הורד לארץ בגמר ששת ימי המעשה, ומיד התחיל לקרוא שמות לימים. וככל שהתפתח הישוב, ובני אדם התפזרו לכל קצוי הארץ, המשיכו במסורת לקרוא שמות הימים כמו שקראם אדם, וזאת […]
מאמר שני, כ
כ. החבר: והיות וארץ ישראל היא מרכז הישוב, נקבעו שתי נקודות קצוניות, אחת ממערב ואחת ממזרח, סך הכל שלש נקודות. והנקודה הרביעית היא בחלק התחתון של כדור הארץ, והיא הנקודה האמצעית כנגד ארץ ישראל. נמצא איפוא שארץ ישראל מקדימה את הנקודה המערבית בשש שעות, ואת הנקודה המזרחית בחלק התחתון של כדור הארץ בשתים עשרה שעות, […]
מאמר שני, יט-כ
יט. הכוזרי: מן הראוי לקבוע את תחילת קביעות הימים מסין, מפני שהוא הקצה המזרחי של הישוב. כ. החבר: ההתחלה לכניסת השבת נעשית משעה ששוקעת השמש על האדם הנמצא בסיני, מקום שנצטוו על שמירת השבת הראשונה, או יותר נכון מ'אלוש', ששם ירד המן תחלה. והנה ככל שנלך מערבה יותר ויותר, יתאחר מעט זמן זריחת החמה ושקיעתה, […]
