פרק שביעי, א-ד
א) הואיל ורשות כל אדם נתונה לו להיות צדיק או רשע, כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה, ולהתודות בפיו מחטאיו, ולנעור כפיו מחטאיו, כדי שימות והוא בעל תשובה, ויזכה לחיי העולם הבא. ב) לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות בשעתו – באותה שעה שהוא עומד בה כעת, ונמצא עומד בחטאו, לפיכך […]
פרק שישי, ד-ה
ד) וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד 'הורני ה' דרכך', כלומר אל ימנעוני חטאי את דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך. וכן זה שאמר 'ורוח נדיבה תסמכני', כלומר, תניח רוחי לעשות חפצך, ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה, אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע […]
פרק שישי, א-ג
א) פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים, שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם, ויעלה על דעתן מהן שהקדוש ברוך הוא הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה, והרי אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים: בזמן שאדם אחד […]
פרק חמישי ד-ה
ד) אילו הא-ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים, או למדע מן המדעות, או לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים, כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים, היאך היה מצוה לנו ה' על ידי הנביאים 'עשה כך' ו'אל תעשה כך', […]
פרק חמישי א-ג
א) רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. הוא הביאור של מה שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע', כלומר, הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם, ואין מין שני דומה לו בזה הענין, […]
פרק רביעי, ג-ד
ג) ומהם (-מאותם עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה) חמשה דברים שהעושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע מי הוא חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו, או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן. א. המקלל את הרבים, ולא קלל אדם ידוע (-מסוים) כדי שישאל ממנו כפרה. […]
פרק רביעי, א-ב
א) ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, בארבעה מהן טעם העיכוב הוא כיון שזהו עון גדול, והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי (-מחמת) גודל חטאו, ואלו הן: א. המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה גם מי שלא החטיא בקום ועשה, אלא המעכב את הרבים מלעשות מצוה. ב. והמטה את חבירו מדרך […]
פרק שלישי, יב-יד
יב) שנים הם ה'מוסרין', המוסר חבירו ביד גוי להורגו או להכותו, והמוסר ממון חבירו ביד גוי, או ביד אנס (-שודד) שהוא כגוי, ושניהם אין להם חלק לעולם הבא. יג) מטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים, זה הרודה צבור בחזקה, והם יראים ומפחדים ממנו, וכוונתו לכבוד עצמו, וכל חפציו שלא לכבוד שמים, כגון (-כדרך ההנהגה […]
פרק שלישי, ט-יא
ט) שנים הם המומרים מישראל, המומר לעבירה אחת, והמומר לכל התורה כולה. מומר לעבירה אחת, זה אדם שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון, והורגל ונתפרסם בה, אפילו היתה זו עבירה מן העבירות הקלות (שאין בהן כרת או מיתת בית דין), כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז, או להקיף פאה שבראשו, ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן […]
פרק שלישי, ז-ח
ז) חמשה הן הנקראים 'מינים', א. האומר שאין שם אלוה כלל, ואין לעולם מנהיג. ב. והאומר שיש שם מנהיג, אבל הן שנים או יותר. ג. והאומר שיש שם רבון אחד, אבל שהוא גוף ובעל תמונה. ד. וכן האומר שבורא העולם אינו לבדו הראשון וצור לכל. ה. וכן העובד כוכב או מזל וזולתו, כדי להיות מליץ […]
