(83) הלכות רכילות, כלל א, ד-ה
ד. אסור לספר רכילות אף בדבר שהוא אמת. ואף אם בין כך היו שניהם שונאים זה את זה, וכל שכן אם היו אוהבים זה לזה, ועל ידי הרכילות הכניס ביניהם שנאה. ה. איסור רכילות הוא בין כשמספר את הדבר מעצמו ובין אם הלה הפציר בו שיספר לו, ואפילו הוא אביו או רבו, ואפילו באבק רכילות, […]
(82) הלכות רכילות, כלל א, א-ג
א. המרגל בחבירו עובר באיסור 'לא תלך רכיל', ועוון גדול הוא הגורם להרוג נפשות מישראל. ב. 'רכיל' הוא המספר לחבירו מה אמר עליו פלוני או מה עשה לו פלוני, אף אם אין בדברים אלו מצד עצמם גנאי אמיתי, ואף אם הלה לא היה מכחיש זאת, משום שהצדק עמו או שהיתה לו בדברים כוונה אחרת. ג. […]
(81) הלכות לשון הרע, כלל י, יז
יז. ראובן ששואל את שמעון מי עשה עוול מסוים, אסור לו לומר מי עשה זאת, אף אם ראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק שהוא עצמו לא עשה זאת. ומעיקר הדין הדבר מותר אף אם מחמת כן יתכן שיבין השואל מי כן עשה זאת, ובעל נפש יחמיר באופן כזה, ולא יאמר שהוא לא עשה זאת, כדי […]
(80) הלכות לשון הרע, כלל י, טו-טז
טו. ובאופן שמתקיימים כל התנאים המתירים לאדם לדבר לשון הרע על חבירו שעשה לו עוול, יתבונן היטב בדיבורו שלא יעבור על שום אחד מהתנאים הנ"ל, כדי שלא יכשל באיסור לשון הרע. טז. ולפי מה שהתבאר, נמצא שהאומר לשון הרע על חבירו, מחמת שאף חבירו דיבר עליו, אין זה היתר כלל, כיון שבדרך כלל לא מתקיימים […]
(79) הלכות לשון הרע, כלל י, יג-יד
יג. אף שבדרך כלל אסור לאדם לספר לשון הרע על מי שעשה עוול לו עצמו, מכל מקום אם תהיה לו בכך תועלת להבא, כגון שעל ידי זה יחזיר לו אותו אדם את הממון שעשק ממנו, או שלא ימשיך לביישו וכדומה, מותר לו לספר זאת כדי להציל את עצמו מנזק או בושה, ובלבד שיתקיימו התנאים שנימנו […]
(78) הלכות לשון הרע, כלל י, יא-יב
יא. אסור לאדם לספר לשון הרע על מי שעשה לו עוולה, אף אם מספר את האמת ואף אם מתקיימים כל התנאים שנימנו לעיל, כיון שבודאי אין כוונתו לתועלת. יב. וכל שכן אם אותו אדם לא עשה לו עוולה אלא רק נמנע מלהיטיב עמו, כגון שלא הלוהו ממון, שבודאי אסור לספר זאת לאחרים. וכל שכן שאסור […]
(77) הלכות לשון הרע, כלל י, ט-י
ט. אמנם אדם שמוכר לרבים שאינו מחניף לאיש ואינו משקר, רשאי לספר דברים אלו על עושי עוולה אף שלא בפני שלשה, כיון שלא יחשדוהו לא בחניפה ולא בשקר. י. ההיתר לספר על חוטא הוא בין בחטא שבין אדם לחבירו ובין בחטא שבין אדם למקום, אמנם בדבר שבין אדם למקום צריך שיראהו עובר כמה פעמים, במזיד, […]
(76) הלכות לשון הרע, כלל י, ז-ח
ז. באופן שהותר לספר לשון הרע על אדם העושה עוולות לאחרים, זהו רק כשהוכיחו תחילה. ואם הוא מכירו שאינו מקבל תוכחה, יכול לספר בלי להוכיחו, אך יעשה כן בפני שלשה או יותר, כדי שלא ייראה כאילו הוא רוצה להעלים זאת מאותו אדם, וכאילו כוונתו להחניף לו בפניו ולגנותו שלא בפניו. ועוד, כדי שלא יחשדוהו שהוא […]
(75) הלכות לשון הרע, כלל י, ה-ו
ה. כיון שמותר לפרסם אדם העושה עוול לחבירו (בתנאים שהתבארו לעיל), מותר גם לספר על אדם שהוא מספר לשון הרע על חבירו, ובתנאי שחבירו כבר יודע שפלוני סיפר עליו, שאם לא כן הרי זו בכלל רכילות, ואסור. ו. והאופן שמותר לספר אף שאותו אדם שסיפרו עליו לא שמע מכך, הוא כשיכול להצילו מצער ע"י שיקדים […]
(74) הלכות לשון הרע, כלל י, ג-ד
ג. מה שהותר לספר לשון הרע על העושה עוול לחבירו, זהו רק אם המספר טוב ממנו, אך אם הוא עצמו חוטא בעבירות אלו, אסור לו לספר, שבודאי אין כוונתו לתועלת, אלא לבזות את חבירו. ד. מה שהותר לספר לשון הרע על העושה עוול לחבירו, כשיש מכך תועלת, היינו כשהשומעים יוכלו לסייע לנגזל או המתבייש, או […]
