פרק עשרים וששה (ז)
בביאור מידת הקדושה הנה מה שעוזר להשגת מידת הקדושה הוא ההתבודדות והפרישה הרבה, כדי שבהעדר המטרידים תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא. ומפסידי המדה הזו הם חסרון הידיעות האמתיות, וריבוי החברה עם בני האדם, כי החומריות מוצא את מינו – וניעור ומתחזק, ונשארה הנפש לכודה בו ולא תצא ממאסרה, אך בהפרדו מהם והשארו לבד, ויכין […]
פרק עשרים וששה (ו)
בביאור מידת הקדושה והנך רואה, שדרך קניית המדה הזאת הוא על ידי רוב הפרישה, והעיון העצום בסתרי ההשגחה העליונה ומצפוני הבריאה, וידיעת רוממותו יתברך ותהילותיו, עד שיתדבק בו דבקות גדול, וידע לכוין מחשבתו בהיותו הולך ומשתמש בדרכים הארציים, כמו שהיה ראוי לכהן שיתכוין בעודו שוחט הזבח או מקבל דמו או זורקו, עד שימשיך בזה הברכה […]
פרק עשרים וששה (ה)
בביאור מידת הקדושה כללו של דבר, ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלקיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו בדברים גשמיים. ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו […]
פרק עשרים וששה (ד)
בביאור מידת הקדושה הוא הענין שאמרו עליו חז"ל, 'כל המביא דורון לתלמיד חכם, כאילו הקריב בכורים'. וכן אמרו 'ימלא גרונם של תלמדי חכמים יין', במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו, שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם […]
פרק עשרים וששה (ג)
בביאור מידת הקדושה והנה, האיש המתקדש בקדושת בוראו, אפילו מעשיו הגשמיים – חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, והראיה לזה, אכילת קדשים, שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו חז"ל, כהנים אוכלים את בשר הקרבן, ובעלים מתכפרים. ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומריים אינם לו אלא הכרחיים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד […]
פרק עשרים וששה (ב)
בביאור מידת הקדושה ואמנם, לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה, כי כבד הוא ממנו, כי סוף סוף חומרו הוא בשר ודם, על כן אמרתי שסוף הקדושה – ניתן במתנה, כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות, ברדיפת הידיעה האמתית, והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקב"ה ידריכהו בדרך הזה שהוא […]
פרק עשרים וששה (א)
בביאור מידת הקדושה ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה. והיינו: שתחלתו הוא מה שהאדם מקדש עצמו, וסופו מה שמקדשים אותו, והוא מה שאמרו חז"ל (יומא ל"ט): אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. ההשתדלות היא בכך שיהיה האדם נבדל ונעתק מן […]
פרק עשרים וחמשה (ב)
בדרך קניית היראה כאשר יתברר לאדם שבכל מקום שהוא נמצא – הוא עומד לפני שכינתו יתברך, אז מאליה תבוא בו היראה והפחד פן יכשל במעשיו, שלא יהיו כראוי לפי רוממות כבודו, והוא מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ד): 'דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים', כי כיון שהשגחת הקדוש ברוך הוא […]
פרק עשרים וחמשה (א)
דרך קניית היראה אך דרך קניית היראה הזאת הוא על ידי ההתבוננות בשני עניינים אמיתיים: היות שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם, ושהוא יתברך משגיח על כל דבר קטן וגדול, אין נסתר מנגד עיניו – לא מפני גודל הנושא, ולא מפני פחיתותו, אלא הדבר הגדול והדבר הקטן, הנקלה והנכבד, הוא רואה והוא מבין בלי הפרש, […]
פרק עשרים וארבעה (ד)
בביאור יראת חטא אך חלקי היראה הזאת, שנים: האחד, הוא בהוה או עתיד. והשני, בעבר. בהוה הוא, שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה, או על מה שהולך לעשותו פן יהיה בו דבר, או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך, וכמו שכתבתי לעיל. בעבר, הוא שיהיה האדם חושב תמיד על […]
