מסכת נדרים, פרק ד, משנה ד2
המשך משנה ד: לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים, וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בְּאוּמָּן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשֶׂה הוּא בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ: המשך משנה ד: המשנה מבארת עתה את דינם של פועלים העוסקים במלאכה, שאחד מהם אסר את הנאתו על חבירו: לֹא יֹאכַל עִמּוֹ – המודר עם המדיר מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי פּוֹעֲלִים, כלומר, מתוך […]
מסכת נדרים, פרק ד, משנה ד1
משנה ד: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ, עוֹמֵד, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב. וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ, אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן. וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְדוֹלָה, אֲבָל לֹא בִקְטַנָּה. וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְנֵי שֶׁהוּא מַהֲנֵהוּ. וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה, וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי, אֲבָל אוֹכֵל הוּא […]
מסכת נדרים, פרק ד, משנה ג
משנה ג: וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ. וּמַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו (וְאֶת בְּנוֹתָיו) מִקְרָא, וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם. וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, […]
מסכת נדרים, פרק ד, משנה ב
משנה ב: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ, וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ. מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר, תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ: משנה ב: משנתנו מונה דברים שונים שמותר למודר הנאה מחבירו לעשות עבורו, אף על פי שלכאורה היה ניתן לומר שיש בכך משום הנאה: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ – מי שאסר את הנאתו על חבירו, […]
מסכת נדרים, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ. מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָהֶן, אָסוּר: פרק ד, משנה א: פרק זה […]
מסכת נדרים, פרק ג, משנה יא
משנה יא: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי, לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר אִם שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי, יַהֲנֶה לַנָּכְרִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת. […]
מסכת נדרים, פרק ג, משנה י
משנה י: הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים: משנה י: הַנּוֹדֵר הנאה מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, הרי הוא אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר גם בְּכוּתִים, כיון שגם הם שובתים בשבת, וסובר תנא זה של משנתנו שהכותים הם גרי אמת (אמנם מותר אדם זה בגויים, אף אם […]
מסכת נדרים, פרק ג, משנה ט
משנה ט: הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים. רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד: משנה ט: הַנּוֹדֵר שיהא אסור לו להנות מִן הַ'יִּלּוֹדִים', שזהו כינוי לאותם שכבר נולדו, מֻתָּר בְּנוֹלָדִים לאחר זמן. אך הנודר מִן הַ'נּוֹלָדִים', אָסוּר להנות אפילו בְּיִלּוֹדִים, כיון שלשון 'נולדים' כוללת […]
מסכת נדרים, פרק ג, משנה ח
משנה ח: הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ, אָסוּר בַּקֵּרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים: משנה ח: הַנּוֹדֵר מִ'שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ', אָסוּר הוא אף בְּקֵרְחִין, שאין להם שער כלל (כיון שלא נדר מ'בעלי שיער'), וְכן אסור הוא בבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, הגם ששערם לבן (כיון שאף הם היו בכלל 'שחורי הראש', שהרי בתחילה היה שיער […]
מסכת נדרים, פרק ג, משנה ז
משנה ז: הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בַּסּוּמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ: משנה ז: הַנּוֹדֵר שלא יהנה מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בְּסוּמִין – עיוורים, כיון שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה למי שרואה את השמש, אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה 'רוֹאָה' אוֹתוֹ ואף העיוורים בכלל האיסור.
