מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה יב
משנה יב: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּזָוִית זוֹ, וּמָצָא בְזָוִית אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין. הָיָה שָׁם מָנֶה וּמָצָא מָאתַיִם, הַשְּׁאָר חֻלִּין. מָאתַיִם וּמָצָא מָנֶה, הַכֹּל מַעֲשֵׂר: משנה יב: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ, פירות של מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מונחים בְּזָוִית זוֹ, וּמָצָא הבן פירות בְזָוִית אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, כיון שמסתבר שהפירות של מעשר שני שהיו שם כבר ניטלו, […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה יא
משנה יא: הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קוּ"ף, קָרְבָּן. מ', מַעֲשֵׂר. ד', דְּמַאי. ט', טֶבֶל. ת', תְּרוּמָה, שֶׁבִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין ת' תַּחַת תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּם שְׁמוֹת בְּנֵי אָדָם הֵם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֲפִלּוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וְכָתוּב עָלֶיהָ תְּרוּמָה, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֶשְׁתָּקַד הָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת תְּרוּמָה, וּפִנָּהּ: משנה […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה י
משנה י: הַמּוֹצֵא כְלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶס, הוּא חֻלִּין וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן. וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת, הוּא קָרְבָּן וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין. אָמְרוּ לוֹ, אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין לְקָרְבָּן: משנה י: הַמּוֹצֵא כְלִי שיש בתוכו מעות, וְכָתוּב עָלָיו 'קָרְבָּן', רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה זה כלי […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ט
משנה ט: כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים, הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, אֲפִלּוּ דִּינַר זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. מָצָא בְתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר, הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר: משנה ט: כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים, בכל מקום, בין ברגלים ובין בשאר ימות השנה [ובירושלים רק בימות השנה ולא ברגלים], הֲרֵי אֵלּוּ חֻלִּין, ואין האדם המוצא אותם צריך לחשוש שמא הם מעות […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ח2
המשך משנה ח: הַמַּנִּיחַ אִסָּר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹכֵל עָלָיו אַחַד עָשָׂר בְּאִסָּר וְאֶחָד מִמֵּאָה בְּאִסָּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הַכֹּל עֲשָׂרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּוַּדַּאי אַחַד עָשָׂר, וּבַדְּמַאי עֲשָׂרָה: המשך משנה ח: מעט מעט על ידי שאוכל פירות בקדושת מעשר שני עד שיוצא המטבע כולו לחולין, מהו השיעור שניתן להשאיר במטבע בלא לאכול כנגדו, ואף […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ח1
משנה ח: הַמַּנִּיחַ אִסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יֹצֵא בְּפֻנְדְּיוֹן, אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִסָּר . הַמַּנִּיחַ פֻּנְדְּיוֹן וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ, וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּאִסָּר, אֹכֵל עָלָיו עוֹד פְּלָג. משנה ח: הַמַּנִּיחַ אִסָּר ומייחדו לחלל עליו פירות של מעשר שני, ושווי האיסר הוא חצי פונדיון, וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ – […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ז
משנה ז: הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא קָרָא שֵׁם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵרֵשׁ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ: משנה ז: הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי על מעות שברשותו, וְלֹא קָרָא שֵׁם – לא אמר בפירוש […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ו
משנה ו: מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמָאי: משנה ו: להבנת המשנה יש להקדים, כי אף שהתבאר […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ה
משנה ה: הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה. חוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת: משנה ה: אדם שהָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן שלו, ויש שם פירות השייכים לו, ורצונו להפריש מהם מעשר שני ולחללו בדרך של הערמה ללא הוספת חומש, וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, שאילו היו בידו מעות […]
מסכת מעשר שני, פרק ד, משנה ד
משנה ד: מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה. אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ: משנה ד: מַעֲרִימִין – מותר לבעלים להערים עַל פדיון מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כדי להפטר מחומש, כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ […]
