531. תפילה (יד)
אף שגם חז"ל אמרו 'יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה, שנאמר שכורת ולא מיין', ומה נאמר עתה בדורות הללו, אשר כל איש הוא כשוכב בראש חבל ובלב ימים כל הימים מעול יגיעת הפרנסות, ולזאת אין איש שם על לב לפנות לבו ומחשבתו מבלבולי טרדותיו העצומים בהבלי זה העולם השפל, להכין עצמו לקראת אלקיו יתברך שמו. […]
530. תפילה (יג)
תפילה, צריך לומר מעומקא דליבא, ויותר טוב להתפלל בלשון תחנונים ובנחת, מהתלהבות וברעש, הנענועים בתפילה אינו, רק שלא לישן, כמו שכתב בשל"ה. והמתנענע מעצמו מרוב תשוקה וטהרת הלב, מה טוב. וזולת זה, החיוב ליתן הנפש והרגש בדיבוריו. (כתר ראש כח כט)
529. תפילה (יב)
על תפילה בלא כוונה שהיא כגוף בלא נשמה, אמר הגר"ח ז"ל, שאם אינה נחשבת כקרבן שיש לה נפש, נחשבת למנחה שגם כן אין לה נפש, ובכוונה – נחשבת כקרבן תמיד. (כל הכתוב לחיים, תפילה – כוונותיה, ח)
528. תפילה (יא)
הגם שהלכה פסוקה בש"ס, שתפילה נאמרת בכל לשון, היינו לצאת ידי מצות תפילה, כמו שנתבאר, שבכל המצוות – ואפילו מצות תפילה, שנקראת עבודה שבלב – עם כל זה עיקרו לעיכובא הוא חלק המעשי שבהן. אמנם למצוה מן המובחר, ודאי צריך לצרף גם טוהר המחשבה וכוונה שלימה. ולפי גודל טוהר הכוונה, כן תגדל מעשה המצוה, ובפרט […]
527. תפילה (י)
בענין התפילה כלל גדול, לצייר במחשבתו כל תיבה שבתפילה ככתבה באותיותיהם (ובלא נקודות, כי הנקודות הם דין), ומועיל מאד לכוונה. (ומכל שכן לצייר תיבות הוי"ה, ואותיות כל שמות של הקב"ה, ככתבן). (כל הכתוב לחיים, תפילה – כוונותיה ו)
526. תפילה (ט)
עיקר הכוונה בכל התפילות, ואפילו בעניני הגשמיות, שיהיה מזה נחת רוח לבורא יתברך שמו, ולהצטער על צערו כביכול. וכשאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, 'בכל צרותם לו צר'. (כל הכתוב לחיים, תפילה – כוונותיה).
525. תפילה (ח)
אף דהלכתא גמירא לה בש"ס, שהיחיד רשאי לחדש דבר בתפילתו על צרכי עצמו וצערו, בכל ברכה לפי עניינה, גם בזה צריך שלא תהא תכלית כוונתו על צערו, ולא זו הדרך הנכונה לישרים בליבותם. כי באמת יפלא, איך שייך לבקש ולהתחנן כלל לפניו יתברך שמו, להסיר מעליו צערו ויסוריו, כמו בענין רפואות הגוף, הרופא משקהו סממנים […]
524. תפילה (ז)
העיקר הגדול של ענין התפילה, שכלל כוונתה הוא לכוון רק להוסיף כח בקדושה. שכמו שהאיש מאנשי החיל משליך כל עניניו וצרכי עצמו מנגד, ומוסר נפשו ברצונו רק על כבוד המלך, שישיג הכתר מלוכה של אותה המדינה, ותנשא מלכותו, כן ראוי מאד להאדם הישר, לשום כל כוונתו וטוהר מחשבתו בתפילתו, רק להוסיף תת כח בהעולמות הקדושים, […]
523. תפילה (ו)
אמנם, ענין הברכה לו יתברך שמו, אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב"ה כביכול, חלילה וחלילה, כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אלא הכוונה על השגתינו אותו מצד כוחות הנשפעים מאיתו, בהתחברותו ברצונו להעולמות. (נפש החיים ב ב)
522. תפילה (ה)
המשכיל יבין מדעתו, שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו ק"כ זקנים, ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה. לזאת יסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דוקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית, מהם אשר […]
