יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

452. תורה – מעלותיה (ה)

המשכיל יבין מדעתו, שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו ק"כ זקנים, ומהם כמה נביאים. אלא שהמה השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירא להו שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה. לזאת יסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דוקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית, מהם אשר […]

451. תורה – מעלותיה (ד)

הלומד תורה לשמה זוכה לקיים כל התרי"ג מצוות, אף אותן שאי אפשר לקיים בזמן הזה, כמו שאמרו חז"ל 'כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה' וכו'. (רוח חיים ו א) התורה היא שעשועיו של הקדוש ברוך הוא, ובעת שעוסקים בה הוא עת רצון ורחמים ושמחה, ובאה טובה לעולם, ובאור פני מלך חיים. ומשמחתו מיטיב לבריות, […]

450. תורה – מעלותיה (ג)

בכל עת שהאדם עוסק ומתדבק בה (-בתורה) כראוי, הדברים שמחים כנתינתן מסיני, שכמו שבעת המעמד המקודש נתדבקו כביכול בדיבורו יתברך, כן גם עתה, בכל עת ממש שהאדם עוסק והוגה בה, הוא דבוק על ידה בדיבורו יתברך ממש. מחמת שהכל מאמר פיו יתברך למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד קטן שואל מרבו. וגם עתה, בעת שהאדם עוסק […]

449. תורה – מעלותיה (ב)

גם איש אחד מישראל לבד, רב כוחו, שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה, על ידי עסקו והתבוננותו בתורה הקדושה לשמה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. ואיך לא יתלהב לב האדם, בהעלותו על לבו ומתבונן בזה הענין הנורא, ותיפול עליו אימתה ופחד לבל יתרפה חס ושלום מעסק התורה הקדושה תמיד, […]

448. תורה – מעלותיה (א)

והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי חס ושלום אף רגע אחד ממש, מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות, עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום. וכן שפעת אורם או מיעוטם חס ושלום, הכל רק כפי ענין ורוב עסקינו בה. לכן אמרו (מסכת אבות) שכל העוסק […]

447. תוכחה (ו)

כדרך נימוסי המלך, כי אינו דומה אם איש אחד מאנשי המלך אשר יתעצל במלחמה, ולא יעשנה בשלימות כראוי, לא יפשע רק על עצמו על מה שסיכן עצמו בסכנה. אבל אם יפשע שר החמישים במלחמה בהתעצלותו, או שר האלף, הרי נמשך מזה קלקול גם לחמישים, ואלף איש שלו שנפלו במלחמה מחמתו, שהוא היה מנהיגם. אבל על […]

446. תוכחה (ה)

חנופה, אמר כלל של רבינו יונה ז"ל, לומר לרשע 'צדיק אתה' – אסור בכל ענין, אבל להראות לו שלא ישר בעיניו דרכו הרע, ואינו אומר לו בפירוש שהוא רשע, כדי שלא ישנאנו, מותר. (כל הכתוב לחיים ה)  

445 תוכחה (ד)

תוכחה, שלא לדבר קשות, ודברים קשים אינם נשמעים. רק יאמר בלשון רכה. ואם אין טבעו בשום אופן לדבר רכות, פטור הוא מלהוכיח. (כתר ראש קמג)  

444 תוכחה (ג)

אחד מהמ"ח קניני תורה הוא 'אוהב את התוכחות', והיינו להוכיח את חבירו, אם רואה בו דבר שאינו הגון, וגם לשמוע ולקבל תוכחות חברו המוכיח אותו, לכן אמר 'את התוכחות', בלשון רבים. (רוח חיים ו ו)  

443 תוכחה (ב)

המון העם סוברים, שמצוות התוכחה לא נצטוו רק הרבנים והדרשנים, אבל באמת הוא טעות, כי היא מצוה על כל ישראל. אפילו עם הארץ, שרואה בחבירו דבר מגונה, חייב להוכיחו. והעיקר שצריך המוכיח לכלול את עצמו גם כן בכלל, כי אי אפשר שהמוכיח יהיה נקי, ומי יאמר זכיתי ליבי. (רוח חיים ב א)  

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?