432. שימוש תלמידי חכמים (ב)
"הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן, שלא תיכוה", רצה לומר, תדע איך להתחמם 'מנגד', פירוש – מרחוק. כמו העומד אצל האש להתחמם ממנו, אם יקרב אל האש יותר, הוא מסוכן שלא לישרף, ואם יתרחק הרבה, לא יחם לו כלל, אלא צריך להתקרב מעט, כפי שידלק החום ויחם לו, ולא יותר. כן הכא, […]
431. שימוש תלמידי חכמים (א)
"בשימוש חכמים", כי מחכמים יכול ללמוד אפילו משימושם, כי אפילו שיחת חולין שלהם צריכה לימוד, ויתבאר לו כמה ענינים בתורה, כידוע בדברי חז"ל. (רוח חיים ו ו)
430. שאיפות (ג)
עיקר הלימוד, לא לעסוק רק בדביקות, כי אם להשיג על ידי התורה, המצוות והדינים, ולידע כל דבר על בוריו, כלליו ופרטיו. ולהשיג גם כן סתרי פלאי מעשיו וחקר כבודו. ולזה צריך ללמוד ביגיעה עצומה, להשיג אמיתת כוונות התורה לפי השגתו. וכל אשר יוסיף ללמוד, כן יוסיף לחפוץ ללמוד עוד, ובאהבת התורה ישגה, ויחשוב – הלואי […]
429. שאיפות (ב)
"רבן יוחנן בן זכאי… היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת", כלומר, גם אם למדת תורה כרבי יוחנן עצמו, שעליו אמרו שלא הניח דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול – מעשה מרכבה, ודבר קטן – הויות דאביי ורבא, אל תאמר כי כבר יצאת ידי חובתך למה שנבראת עבורו, כי […]
428. שאיפות (א)
תאמר תמיד, ותחשוב, שכל התורה שלמדת עד עתה, וכל המצוות שקיימת, עדיין לא עשית כי אם מעט מן המעט, ותזרז עצמך ללמוד ולעשות עוד הרבה יותר, שעל ידי כן תעשה הרבה. וגם תקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, שתחשוב שמא הוא עשה יותר ממני. זהו שאמרו 'אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל […]
427. שבת (א)
קדושת שבת הוא המחלק החיות לכל יום מששת ימי המעשה, בכל הענינים שנעשים בהם. וכן בכל האכילות של כל יום מהששה, והוא רוחניות המאכל שהנשמה ניזונת ממנו…. כי לישראל עמך נתתו וכו', וגוי ששבת חייב מיתה, וישראל הם הצריכים לאכול, רק כדי שתיזון הנשמה מרוחניות קדושת השבת שבמאכל. וכן פירש בזה הפסוק 'ששת ימים תלקטוהו', […]
426. רבנות ושררה (ג)
מלאכת הרבנות יש לאהוב, והוא הלימוד והבקיאות בהוראה, אבל את הרבנות וההתרברבות בעצם יש לשנוא. ובעוונותינו הרבים עתה הדבר להיפך, אוהבים הרבנות ושונאים מלאכתה, לדעת להורות בדת ודין בבקיאות ועיון. אמנם ההוראות דבר יקר הוא, ומי יורה דעה ומי ידון אם לא השרידים אשר ה' קורא, אבל הרב יאהב רק את מלאכת ההוראה, היינו הלימוד, […]
425. רבנות ושררה (ב)
כל מי שיגדל מעלתו מחבירו, ככה תגדל פשיעתם, עד אשר אם יפשע שר הצבא, תאבד כל המלחמה. כמו כן בשעת הדין, רואים עד היכן מגיע חטאן, אם לו לבדו, או כי עבר אל זולתו. כי אם המורה הוראה יחטא, או האב"ד או השוחט, אז חטאו נוגע אל כל העיר, וזה פירוש 'מעשי איש ופקודתו', דהיינו […]
424. רבנות ושררה (א)
בעל מלאכה ומתפרנס מיגיעו, לא תהיה לו המלאכה בזויה, ואך מפאת הכרחו הוא עוסק במלאכתו. אבל ברצונו וחפצו מקנא הוא לראשי העם והרבנים, וזה נאהב אצלו. לכן אמר 'אהוב את המלאכה', כי את המלאכה יאהב… ואם היה ראש ומנהיג, פן היה נלכד בשחיתותם ובפח הגאוה. ואמר 'שנא את הרבנות', כי ברבנות ושררה נהפוך הוא, אף […]
423. רב ותלמיד (י)
'הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת וכו' צריך לנהוג בו כבוד, והלא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל לא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד'. והקושיא מפורסמת, איך נלמד מזה […]
