412. קריאת שמע (ו)
בפרשה ראשונה של קריאת שמע כתיב 'בכל מאודך', ובפרשת 'והיה אם שמוע' לא כתיב 'ובכל מאודכם', כי פרשת שמע כולה בלשון יחיד נאמרה, ויחד שאפשר לו הוא צריך לקיים "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", דברים ככתבם ממש, לכן נאמר 'ובכל מאדך', פירוש, בכל ממונך, כמו שאמרו במשנה סוף ברכות, רצה לומר, שלא לעסוק בפרנסה […]
411. קריאת שמע (ה)
בפרשת 'והיה' כתוב 'בכל לבבכם ובכל נפשכם' ולא 'בכל מאודכם', כמו בפרשה ראשונה דכתיב בה גם 'בכל מאדך', כי פרשה ראשונה מיירי מענין מצוה האהבה לחוד, שייך לומר שתהיה האהבה גם בכל מאודו, זה הממון. כמו שאמרו חז"ל 'אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר ובכל מאדך', אבל בפרשה זו, דכתיב בה […]
410. קריאת שמע (ד)
פנימיות כוונתם ז"ל, באמירת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בלחש, היינו, שאחר שיחדנוהו בפסוק שמע, שהוא רק אחד אחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כלל, וכל העולמות הם כאלו אינם במציאות כלל. איך נשבחהו אחרי זה שהוא מבורך בכבוד מלכותו על עולמות, שגם העולמות ישנם במציאות והוא יתברך המולך עליהם, ואינו נחשב לשבח נגד עוצם […]
409. קריאת שמע (ג)
ענין השבח 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' ביחוד קריאת שמע שהתקינו שיאמרוהו בחשאי (משום שיש בו גם גנאי), ולכאורה יפלא, הלא שבח גדול הוא. על פי פשט יש לומר, שלפי האמת אינו שבח כלל, כמו האם יחשב לשבח למלך בשר ודם לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים. והמה מקבלים עליהם עול מלכותו […]
408. קריאת שמע (ב)
ענין יחוד פסוק ראשון דקריאת שמע "ה' אלוקינו אחד", רצה לומר, לכוון שהוא יתברך הוא אלוקינו בעל הכוחות ומקור שורש נשמתנו וחיותנו, ושל כל הברואים והעולמות. ואף שברא והמציא מציאות כוחות ועולמות ובריות, עם כל זה הוא בבחינת הוי"ה ואחד מצידו יתברך, שאין הברואים כולם חוצצים ח"ו כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך, הממלא כל, ונקרא […]
407. קריאת שמע (א)
מפי השמועה: מיד כשקם קודם אור היום, אחר ברכת התורה, קרא פרשה ראשונה של קריאת שמע (אבל לא משהאיר היום), והוא, כדי לקבל עול מלכות שמים, שהוא היחוד, קודם שום מצוה. (תולדות יצחק)
406. קירוב והפצת התורה (ו)
וזה היה דרך למודו בקדש מעודו, הן בתורה והן בדרכי ה' הישרים שהיה מורה, הניח כבוד עצמו, ובחר לו ללמד באשר ייטב להם לאחריני, אשר כקטן כגדול ישמעון. בכל רובי תורותיו אשר זכה וזכה את הרבים, לא הניח ידו מלהגיד לבני עירו אחר תפלת השחר פרשה מסדרא דשבוע יום יום. וכל הנכנסין לבית המדרש, יצאו […]
405. קירוב והפצת התורה (ה)
וזה היה דרך למודו בקדש מעודו, הן בתורה והן בדרכי ה' הישרים שהיה מורה, הניח כבוד עצמו, ובחר לו ללמד באשר ייטב להם לאחריני, אשר כקטן כגדול ישמעון. בכל רובי תורותיו אשר זכה וזכה את הרבים, לא הניח ידו מלהגיד לבני עירו אחר תפלת השחר פרשה מסדרא דשבוע יום יום. וכל הנכנסין לבית המדרש, יצאו […]
404. קירוב והפצת התורה (ד)
אמרו חז"ל, "העבירה, יש לה קרן ואין לה פירות, עבירה שעושה פירות (רצה לומר, שהחטיא את הרבים, או רבים למדו ממנו), יש לה פירות, ושאינה עושה פירות – אין לה פירות". אם כן, כל שכן שמצוה העושה פירות (כמצוות התוכחה, שמשיב רבים מעוון), דסליק חד דרגא משאר המצוות, שיאכלו פירות אפילו בעולם הזה, כמו שעבירה […]
403. קירוב והפצת התורה (ג)
ברוב שרעפי בקרבי, יקד כיקוד אש בליבי, בראותי שעל כן תפוג תורה, ואם החרש נחריש בעת הזאת, אשר רפו ידים מן התורה, יכול להיות שברבות הימים יהיו אחינו בני ישראל בלא מורה ח"ו, כי אם אין גדיים אין תיישים, ודלתות בית המדרש ינעלו ח"ו. לזאת לא יכולתי להתאפק עוד לקול הניצבים אלי לאמור, קום נא […]
