84. דיבור (ב)
כח הדיבור של האדם נקרא נפש, כמו שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", ותירגם אונקלוס "לרוח ממללא", וכן נראה לעין, שבכל דיבור שהאדם מוציא מפיו, יוצא מפיו רוח והבל הלב. והדיבור הוא עיקר נפש האדם, שזה יתרון האדם על הבהמה. אם כן, כל תיבה היוצאת מפי האדם, היא כח וחלק מנפשו. (נפש החיים, ב, יד)
83. דיבור (א)
כח הדיבור של האדם נקרא נפש, כמו שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", ותירגם אונקלוס "לרוח ממללא", וכן נראה לעין, שבכל דיבור שהאדם מוציא מפיו, יוצא מפיו רוח והבל הלב. והדיבור הוא עיקר נפש האדם, שזה יתרון האדם על הבהמה. אם כן, כל תיבה היוצאת מפי האדם, היא כח וחלק מנפשו. (נפש החיים, ב, יד)
82. דביקות בה' (ו)
האדם, מחמת היותו עתה בזה העולם השפל, אינו רואה ומשיג הבנין או ההריסה חס ושלום הנעשה למעלה, בעולמות, מכל דבור ודבור שלו. ויכול להעלות על דעתו ח"ו לומר, במה נחשב דבור ושיחה קלה, שתפעול שום פעולה וענין בעולם. אבל ידע נאמנה, שכל דבור ושיחה קלה שלו, לכל אשר יבטא בשפתיו, אינו הולך לבטלה ח"ו, שככל […]
81. דביקות בה' (ה)
כל אות (בתורה), שוכן בה קדושת הקדוש ברוך הוא, כי הוא בעצמו נשמת התורה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל 'קודשא בריך הוא ואורייתא חד'. ואם כן יתואר כל אות מהתורה בשם חדר, כי המלך ה' צבאות בו, עדי עד ישכון, וזהו 'הביאני המלך חדריו'. אך הבקשה ש'נגילה ונשמחה בך', היינו, שיסיר המסווה מהעיניים, שלא לשמוח, רק […]
80. דביקות בה' (ד)
עיקר הלימוד, לא לעסוק רק בדביקות, כי אם להשיג על ידי התורה – המצוות והדינים, ולידע כל דבר על בוריו, כללים ופרטים. ולהשיג גם כן סתרי פלאי מעשיו, וחקר כבודו. (רוח חיים ו, א) כמו שבעת המעמד המקודש (-מתן תורה) נתדבקו כביכול בדיבורו יתברך, כן גם עתה בכל עת ממש שהאדם עוסק והוגה בה, הוא […]
79. דביקות בה' (ג)
בשעת העסק והעיון בתורה, ודאי שאין צריך אז לענין הדביקות כלל, שבהעסק ועיון לבד הוא דבוק ברצונו ודיבורו יתברך, והוא יתברך ורצונו ודיבורו חד. וזה שכתוב בכמה מקומות בזוהר דקודשא בריך הוא ואורייתא חד. וגדולה מזו בפרשת בשלח "ואוליפנא (-ולימדנו) דקודשא בריך הוא תורה איקרי וכו' ואין תורה אלא קודשא בריך הוא'. (נפש החיים, ד,י) […]
78. דביקות בה' (ב)
יכוון להתדבק בלימודו בו בתורה, בו בקב"ה, היינו להתדבק בכל כוחותיו לדבר ה' זו הלכה, ובזה הוא דבוק בו יתברך ממש כביכול. כי הוא יתברך ורצונו חד, כמו שכתבו בזוהר. וכל דין והלכה מתורה הקדושה, הוא רצונו יתברך, שכן גזר רצונו, שיהא כך הדין, כשר או פסול, טמא וטהור, אסור ומותר, חייב וזכאי. וגם אם […]
77. דביקות בה' (א)
מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שורשה העליון, וממשיך משם על עצמו אור מקיף, וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו. וכתוב מפורש "והתקדשתם והייתם קדושים". ועל ידי זה הוא דבוק כביכול בו יתברך גם בחייו, וזהו שאמר הכתוב "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם', גם בעודכם 'חיים כולכם היום'. (נפש החיים, […]
76. גמול ושכר (יא)
השכר הוא להתענג על ה' בנועם זיו השכינה. והיותר גדול מתקרב יותר, ומחיצתו לפנים ממחיצת חבירו, וזהו העונג האמיתי. ועל ידי התורה והמצוות מתקרב הוא יותר. והמצוות הן תרי"ג לבושים, לבוש לכל אבר וגיד מהרמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכשהיא מלובשת כולה מתקרבת יותר לקונה ותתענג. אם כן, הרי האדם עושה לעצמו הלבוש, למען יוכל לכנוס […]
75. גמול ושכר (י)
אמר דוד המלך (תהילים קיט, יז) "גמול על עבדך אחיה ואשמרה דבריך", ביקש דוד שיותן לו גמולו בזה העולם, והוא – שיחיה ויזכה לשמור דברי ה', וזה יקר בעיניו מכל נהרי עדן. לכך, "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא". (רוח חיים, ד, יז)
