הלכות תמורה, פרק א
יח) הרובע – בהמה שרבעה אשה, והנרבע – בהמה שנרבעה על ידי איש, הרי הם כבעל מום, ועושין תמורה, וכן כל כיוצא בהן. יט) בהמה שחצייה קדש וחצייה חול, לא עושה תמורה, אם המירה בבהמת חולין, ולא נעשית תמורה, אם המיר בה בהמת קרבן.
הלכות תמורה, פרק א
טז) אין ממירין איברים או עוברים בשלימים, ולא שלימים בהן. כיצד, האומר 'רגלה של בהמה זו, או ידה, תחת עולה זו', או שאמר 'עובר בהמה זו תחת עולה זו', אינה תמורה. וכן האומר 'בהמה זו תחת ידה או רגלה של עולה זו', או שאמר 'בהמה זו תחת עוברה של חטאת זו', אינה תמורה. יז) הממיר […]
הלכות תמורה, פרק א
יב) קרבנות בדק הבית אין עושין אותו תמורה, שנאמר במעשר 'לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו', והלא המעשר בכלל כל הקדשים היה, ולמה יצא והוזכר בפירוש, ללמד על הכלל, מה מעשר שהוא קרבן יחיד, יצאו מכלל זה קרבנות צבור, וכן קרבנות השותפין. מה מעשר הוא קרבן מזבח, יצאו מכלל זה קדשי בדק הבית. מה […]
הלכות תמורה, פרק א
י) אֵילוֹ של כהן גדול, שהוא מקריב ביום הכפורים, עושה תמורה, אבל פרו שקרב ביום הכפורים אינו עושה תמורה, אף על פי שהוא משלו, הואיל ואחיו הכהנים מתכפרין בו הרי הם בו כשותפין. יא) העופות והמנחות אינן עושין תמורה, שלא נאמר אלא 'בהמה'.
הלכות תמורה, פרק א
ט) אין הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שהובאו להם להקרבה, שאף על פי שהם שלהם, שהרי קרבנות אלו נאכלים רק על ידי הכהנים, אינן זוכין בהן מחיים – בחיי הקרבן, שאין להם חלק וזכות בבשר הקרבן עד שיזרק הדם. ואין הכהנים ממירין בבכורה – בבהמת בכור שניתנה להם על ידי ישראל, שאף על פי שהוא זוכה […]
הלכות תמורה, פרק א
ו) אין קדשי נכרים עושין תמורה מן התורה – נכרי שהקדיש קרבן והמירו, מן התורה אין התמורה נעשית קדושה, אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר, הרי זו תמורה. הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל, והמיר בה הנכרי, הרי זו ספק תמורה. ז) אחד (-בין) אנשים ואחד (-ובין) נשים, אם המירו, עושין תמורה. ח) קטן שהגיע לעונת […]
הלכות תמורה, פרק א
ד) המתכפר בקרבן זה הוא שעושה תמורה, אבל לא המקדיש את הקרבן עבור המתכפר, כיצד, אדם שהקדיש בהמה כדי שיתכפר בה חבירו, כגון שהקדיש קרבנות נזיר שיתכפר בהם פלוני הנזיר, אותו הנזיר הוא שעושה בהן תמורה, אבל לא זה שהקדיש, לפי שאחרי שהקדישן כבר אינן שלו. ה) היורש קרבן מאביו, ממיר. הניח אדם בהמה של […]
הלכות תמורה, פרק א
ב) אחד הממיר בזדון, או שהמיר בשגגה, הרי זה עושה תמורה, ולוקה. כיצד הוא האופן שהשוגג מתחייב מלקות, המתכוין לומר 'הרי זו תמורת עולה שיש לי', ואמר 'הרי זו תמורת שלמים שיש לי', הרי זו תמורה, ולוקה. אבל אם דימה שמותר להמיר, והמיר, או שאמר 'אכנס לבית זה ואמיר מדעתי', כלומר, כשאכנס לבית זה תהיה […]
הלכות תמורה, פרק א
הלכות תמורה: יש בכללן שלש מצות. אחת מצות עשה, ושתים מצות לא תעשה: וזה הוא פרטן: א) שלא ימיר בהמה בבהמה. ב) שתהיה התמורה קודש אם המיר. ג) שלא ישנה הקדשים מקדושה לקדושה: וביאור מצות אלו בפרקים אלו: א) כל הממיר – מחליף את בהמת הקרבן בבהמה אחרת, לוקה על כל בהמה ובהמה שימיר, שנאמר […]
הלכות מחוסרי כפרה, פרק ה
י) שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהן, ונזרק דם אחת משתי החטאות שלהן, ואחר כך מת אחד מן המצורעים, כיצד עושה זה המצורע החי, להביא חטאת בהמה אינו יכול, שמא זו שנזרק דמה חטאתו היא, ואין מביאין חטאת בהמה על הספק. ולהביא חטאת העוף אינו יכול, שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא, וכיצד יעשה, יכתוב כל נכסיו […]
