הלכות שגגות, פרק יג
א) כיצד אם חסר אחת מכל הדרכים שביארנו יפטרו בית דין מקרבן ויתחייבו העושים בקרבן, הרי שהורו בית דין של אחד מן השבטים להם שחלב הקיבה מותר, ואכלוהו אנשי מקומם על פיהם, אותו בית דין פטורין, וכל מי שאכל מביא חטאת קבועה על שגגתו, כיון שלא היתה זו הוראה של בית דין הגדול. וכן אם […]
הלכות שגגות, פרק יב
ב) בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה או לא שגגו, אינן חייבין באשם תלוי, שנאמר 'ונודעה החטאת', ללמד שאינם חייבים קרבן זה עד שתוודע, ואחר כך יתחייבו בקרבן, כמו שיתבאר. במה דברים אמורים – באיזה אופן שייך הדין האמור לעיל, שבית דין חייבין קרבן על הוראתם ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן, כשיתקיימו […]
הלכות שגגות, פרק יב
א) כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, אם שגגו בית דין הגדול בהוראה, והורו להתירו, ושגגו העם בהוראתן, ועשו העם את הדבר והם (-העם) סומכין על הוראתן של בית דין הגדול, ואחר כך נודע לבית דין שטעו, הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה, ואף על פי שלא עשו הן (-הדיינים) […]
הלכות שגגות, פרק יא
ח) היה טמא, ואמרו לו שנים נכנסת למקדש, והוא אומר להם לא נכנסתי, נאמן, ואינו מביא קרבן, שאין העדים יכולים להעיד בבירור שחטא בשוגג, שהרי אם ירצה, יאמר מזיד הייתי, ופטור מקרבן. אבל אם אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש, ובפנינו נטמאת, וידעת שאתה טמא, והוא מכחישם ואומר שלא נטמא, אף על פי שהיה […]
הלכות שגגות, פרק יא
ה) מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש או אכל קדש בטומאה או לאו, אינו מביא אשם תלוי, שאין מביאין קרבן על 'לא הודע' אלא בדבר שזדונו כרת שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, ואילו כאן אף שחייבים על זדונו כרת, אין חייבים על שגגתו חטאת, אלא קרבן עולה ויורד. ו) מי שהיו לפניו שני שבילים, אחד […]
הלכות שגגות, פרק יא
ג) מי שנטמא בעזרה, צריך שידע תחילה שנטמא, ושזה המקום שהוא נמצא בו הוא מקדש, ואם נעלם ממנו אחרי כן שנטמא, והרי הוא זכור שזה מקדש, או שנעלם ממנו שזה מקדש ולא שכח שנטמא, או שנתעלמו ממנו זה וזה, כשיודע לו שחטא יביא קרבן עולה ויורד. והוא – ובתנאי שישהה במקדש בעודו טמא כשיעור האסור, […]
הלכות שגגות, פרק יא
ב) נטמא, וידע האדם שנטמא, (וידע שזה קדש ושזה מקדש), אבל לא ידע באי זה אב טומאה נטמא, ושכח שנטמא, ואחר כך נכנס למקדש או אכל קדש, ונודע לו אחר שנכנס או אחר שאכל באי זה אב נטמא, (הרי זה חייב קרבן), אף על פי שלא ידע בתחלה באי זה אב נטמא, הואיל וידע שהוא […]
הלכות שגגות, פרק יא
א) שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו, מה שאין כן בשאר כריתות, שכל האיסורים האחרים שיש בהם כריתות, כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא, אף על פי שלא היתה לו ידיעה בתחילה, הרי זה חייב חטאת. אבל בטומאת מקדש וקדשיו, אינו מביא קרבן עולה ויורד עד שתהיה לו ידיעה לטומאה – ידיעה שהוא טמא, וידיעה […]
הלכות שגגות, פרק י
יא) עשיר שהפריש כשבה או שעירה, ונפל בה מום, (והעני), אם רצה יביא בדמיה עוף. אבל אם הפריש עוף, ונפסל, לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון. יב) הפריש עשירית האיפה, והעשיר עד שלא (-קודם ש)קדשה בכלי, הרי היא ככל המנחות, ותפדה, ותאכל. ואם העשיר משקדשה בכלי, תעובר צורתה (-יעבור עליה לילה, ותיפסל), ותצא […]
הלכות שגגות, פרק י
ט) מי שהפריש מעות לכבשה של חטאתו, וצריך להן, הרי זה מביא שעירה, ויחלל אותם המעות על השעירה, ויהנה בהן – והמעות מותרים בהנאה. וכן אם הפריש לשעירה, ולקח כשבה, יהנה בהן. י) הפריש מעות לבהמה, והעני, ועתה עליו להביא קרבן עני, יקח שתי תורים או שני בני יונה, ויחלל עליהן אותם המעות, ויהנה בהם. […]
