הלכות בכורות, פרק ו
יא) האחין והשותפין שחלקו רק בכספים של השותפות, ולא חלקו בבהמה, חייבין במעשר, שעדיין לא נעשו הבהמות לקוחין. אבל אם חלקו הבהמות, אף על פי שעדיין לא חלקו הכספים, הרי אלו פטורין. יב) הלוקח עשרה עוברים בעודם במעי אמן, לאחר שנולדו כולן נכנסין לדיר לְהִתְעַשֵּׂר, שהרי ברשותו נולדו.
הלכות בכורות, פרק ו
ט) הכל נאמנים על מומי מעשר, לומר 'מום זה מאליו בא, ולא נעשה לדעת', ואפילו אלו שאינן נאמנים על הבכור, נאמנים על המעשר. ורואה אדם מומי מעשר שלו, ומתירו, אם היה מומחה. והטעם לכך שנאמן האדם אפילו על מום של בהמת מעשר של עצמו, לפי שאם ירצה יטיל מום בכל עדרו, ואחר כך יעשר, ונמצא […]
הלכות בכורות, פרק ו
ז) ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו, מותר למוכרו כדרכו, מפני שזה כמו 'השבת אבידה' ליתומים, שאינם יכולים לאכול את כולו לבד, ומתוך כך עשויים להפסיד את בשרו, לא גזרו עליו. ח) מעשר בהמה שנשחט במומו, אף שאסור למכור את בשרו מדרבנן, מכל מקום מותר למכור את חֶלְבּוֹ וגידיו ועורו ועצמותיו, ולא אסרו למכור אלא […]
הלכות בכורות, פרק ו
ה) מעשר בהמה, אסור למוכרו כשהוא תמים, שנאמר בו 'לא יגאל', ומפי השמועה למדו חז"ל שזה שנאמר 'לא יגאל', אף איסור מכירה במשמע, שאין נגאל ואינו נמכר כלל. ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום – לא חלו מעשיו כלל, ולא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה, וכמוכר חרמי כהנים, שלא קנה לוקח, וכמוכר יפת תואר […]
הלכות בכורות, פרק ו
ג) הכל חייבין במעשר בהמה, כהנים לויים וישראלים. ד) ודין מעשר בהמה, שיהיה נשחט בעזרה, וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד (-בחלק המזבח שיש תחתיו יסוד, והיינו בצפון ובמערב, ואמה אחת בדרום ואמה אחת במזרח), ומקטירין אימוריו, ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים, כשאר קדשים קלים, ואין לכהנים בו כלום, אלא כולו לבעלים, כקרבן פסח. […]
הלכות בכורות, פרק ו
א) מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה. ואין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד, שנאמר 'וכל מעשר בקר וצאן' וגו'. ב) מעשר בהמה נוהג בבהמות חולין, אבל לא בבהמות מוקדשין. ונוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית – בין בזמן שבית המקדש קיים ובין כשאינו […]
הלכות בכורות, פרק ה
י) אדם שלקח בכור בעל מום למשתה בנו, או לאוכלו ברגל, ובסוף לא היה צריך לו, מותר למוכרו, ואין זה נחשב כעושה בו סחורה. יא) אין שמין (-אומדים את שוויים וגובים אותם בחובם) בכורות תמימים להגבותם לישראל בחובם, אבל שמין להן בכורות בעלי מומין, המותרים באכילה. ושמין בכורות תמימים לכהנים בזמן הזה, שאינם עומדים להקרבה […]
הלכות בכורות, פרק ה
ט) הלוקח (-הקונה) בהמה ממעות מעשר שני בירושלים, דינה כבהמת חולין, וחייבת בבכורה. אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית, הרי זו פטורה מן הבכורה, לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית, שהרי נאמר בה 'לאכלה' ודרשו חכמים לאכלה ולא לסחורה, ואם נאמר שתהיה חייבת בבכורה הרי זה משתכר (-מרויח) בבכור, שהרי הבכור יצא מתורת קדושת פירות […]
הלכות בכורות, פרק ה
ז) לא נחשדו ישראל על הבכורות, לפיכך נאמן הישראל לומר על בהמה שברשותו שזה ספק בכור הוא, ורואין לו מומו, ואוכל אותו במומו. ח) כל בהמות הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן, ונפדו, הרי יצאו לחולין לגמרי, וחייבין בבכורה. ואם קדם מום עובר להקדשן, או שהקדישן תמימים ואחר כך נולד להם מום קבוע, ונפדו, פטורין […]
הלכות בכורות, פרק ה
ה) שנים שהפקידו שני זכרים אצל הרועה, האחד בכור והשני פשוט, ואין הם מכירים מי הבכור ומי הפשוט, ומת אחד מהן, מניח הרועה את השני ביניהן, ומסתלק, והרי הוא ספק בכור, ושניהן חולקין אותו, כיון שאין אחד מהן מכיר את שלו. ו) הפקיד בכור אצל בעל הבית, והניחו בעל הבית עם פשוט שלו, ומת אחד […]
