פה ניתן להקדיש.
תוכן
מצוה בו יותר מבשלוחו
בשבת בעצמה אסור להכניס באופן הזה בשום אופן - אלא אם כן מכוונים הפסקות בשעון שבת ואז מכניסים בזמן ההפסקה אך ורק דברים יבשים לגמרי בלי רוטב - וגם זה רק בשעת הצורך כי אינו מוסכם על כל הפוסקים
בערב שבת מותר להכניס כל מאכל מבושל גם אם רוטב אם הוא התבשל לגמרי ועכשיו הוא חם - וכנ"ל שההיתר רק בשעת הצורך כי אינו מוסכם על כל הפוסקים
- חשוב לשים לב שהמכשיר יהיה בהכשר טוב.
אם יש צער לאחותה שלא תבוא, אפשר להקל.
ורצוי וכדאי 'לרמוז' באיזה דרך לבעלה שידרוש ממנה לבוא לחתונה, מפני שאחרי שלושים הבעל יכול לדרוש מאשתו שתבוא לשמחה למען כבודו.
בוודאי אסור לשמוע!
אבל יש מצוה אם אפשר לשמח אותו באופן כללי, זו מצוה שמביאה לחיי העולם הבא.
מכיוון שיש לצערנו מצילים גברים, צריך ללכת רק עם בגד ים צנוע
-בבריכה שיש רק מצילות ב"ה אפשר ללכת גם עם בגדים קצרים.
אם הגיעו אדים חמים לאטריות א"כ אין לאוכלם עם חלב- ובמקרה זה גם הסיר נעשה בשרי
אבל אין צורך להמתין שש שעות במקרה הזה.
המסננת בוודאי נעשית בשרית.
בודאי שכן.
אבל לגבי ריקודים וכלי שיר, יש היתר רק למי שרגיל תמיד להביא כלי שיר בשמחת השבע ברכות שעושה [לכן אשכנזים כמעט תמיד לא מביאים].
אכן, מבואר בספר חפץ חיים שהמדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כיון שבוודאי כל אדם אינו רוצה שידברו עליו לשון הרע.
א. באופן כללי צריך להקפיד מאוד מאוד על זמני העבודה ואסור לקרוא בהם דברים אחרים ואפילו לא הלכות, אבל אם יש הפסקה או זמן שאפשר לקרוא, מתאים שזה יהיה הראשון בתור.
ב. לא כדאי להתחבר למייל בבית רק בשביל ההלכות, בתקופה של שהיה בבית עדיף לומר תהלים
לגבי זמן לחוץ בעבודה - יותר נכון להמשיך בקביעות של ההלכות שיש בזה גם תועלת גדולה.
אם אין מנהג אחר- הדבר הנכון הוא חסה שזו האפשרות הטובה ביותר, גם למרור וגם לכורך
מי שיש לו מנהג אחר- יאכל חריין גם למרור וגם לכורך
ישנם מעטים שאוכלים חסה למרור וחריין לכורך- וזה בגלל הבעיה באכילת החריין מפני שיש סתימות שבלוע בהם חמץ ונשיכת החריין היא כמו חיתוך דבר חריף בסכין חמץ, ולכן בכורך אין את הבעיה הזאת כי אוכלים גם מצה ביחד והרוב הוא מצה.
מי שאוכל חסה גם במרור וגם בכורך, ישים בקערה חסה בשניהם.
הכל נפסל מאכילת אדם ואין מה לחשוש בכלל.
כדאי לומר לה, קשה לומר שזה חיוב גמור, אבל בודאי דבר נכון וראוי.
אם לומדים בוודאי צריך לברך.
ובבוקר- ראוי לברך גם כן.
אם אומרים תהלים דרך תפילה עדיף לא לברך אם יודעים שחוזרים לישון.
לגבי מים, יש איסור 'שהיה' שזה איסור להשהות על האש מאכל או משקה שאינו מבושל כל צרכו, ואם השהה אסור ליהנות, אבל אם היה מבושל כמאכל 'בן דרוסאי' מותר ליהנות בדיעבד כשהשהה בשוגג, ומחשבים לפי 80 מעלות [שאם היה חם בחום כזה מותר בדיעבד]
לכן לכתחילה בודאי אין לעשות כך ובדיעבד הדין כנ"ל.
צריך לקרוע
והעצה הטובה היא להביא בגד ישן מאוד וללבוש מעל הבגד הרגיל ולקרוע את הבגד הישן ולהוריד מיד אחר כך כפי שכתבתם
יש גם גמ"ח כזה [בתשלום סימלי] הטל' שלו- 0527146090 נמצא קרוב מאוד לכותל המערבי
מתחילים עם מספריים וממשיכים ועושים ביד מלמעלה למטה
מתוך ספר משכן עולם [סי' מ' סעי' ז']: אם כותבים קנס על איחור תשלום, צריך לכתוב רק קנס אחד על האיחור ולא קנס שנוסף על כל יום איחור וכדומה.
עצם הדבר לטבול כשאין לו צורך לתקנת עזרא אלא רק לתוספת קדושה שנוי במחלוקת [עי' וביום השבת סי' ל' סעי' י"א]
במקוה חמה לרוב הפוסקים אסור בכל מקרה [אפילו כשיש צורך מתקנת עזרא], ויש המקילים בשעת הדחק [עי' וביום השבת שם]
וכן אסור לנגב שערות רטובות, ויש היתר להניח עליהם בזהירות את המגבת [עי' וביום השבת סי' ט"ו סעי' כ"ז]
ואם אין עירוב שסומך עליו, אסור לטלטל את המגבת [עי' וביום השבת סי' כ"ב סעי' ט"ז]
- לגבי יציאה בשיער רטוב עי' וביום השבת סי' כ"ב סעי' כ"ג
- לגבי סלסול פאות אחרי הטבילה עי' וביום השבת סי' י' הע' צ"ה- צ"ו.
- לגבי שימוש בסבון עי' וביום השבת סי' ו' סעי' כ"ח
- לגבי תשלום על הטבילה בשבת עי' וביום השבת סי' כ"ט סעי' י"ח
נייר כסף אחד - נחשב כמו מכסה שאין בו איסור הטמנה, בין לספרדים ובין לאשכנזים.
כמובן שלהוסיף עוד נייר כסף נוסף, אסור.
הבאת ראיה נכונה, ויש עוד עשרות ראיות דומות בגמרא- שמותר לשקר לצורך אם אין הפסד ממון, ובודאי כאן שיש בזה מצות כיבוד אב ואם שמותר וצריך לשקר ולומר שהיה טעים וכו'
ולכן יש לומר שאכלו והיה טעים
והאמת שלגבי האכילה אין צורך לשקר כי אפשר לטעום משהו קטנטן ויהיה אמת לומר שאכלו- ורק השקר שהיה טעים
בדרך כלל אין מי שפרע על מי שלא נתן כסף אבל 'אין רוח חכמים נוחה ממנו' על שביטל את הסיכום.
אבל במקרה הזה בודאי מותר, מפני שהשני דוחה את העיסקה [אלא אם כן הוא אנוס באמת למשל אם אינו יכול לצאת בגלל שגר במקום מסוכן וכדו']
הוא בודאי נעשה בשרי-לגבי שאסור לאוכלו עם חלב ממש.
אבל לגבי המתנת שש שעות, הכרעת האחרונים שאם בישלו בשר בהמה ממתינים שש שעות מזיעה שלהם ואם בישלו בשר עוף אפשר להקל שלא צריך להמתין שש שעות מהזיעה והאדים שלהם.
אמנם הדבר לא כתוב מפורש בשו"ע אבל פשוט וברור שתפילה לפני העמוד עדיפה מקדיש ואין בנקודה זו מחלוקת, אלא שכפי שרמזתם לא הנהיגו כך בעדות המזרח מפני שרצו ש"ץ קבוע ומסודר שמתפלל בקצב נכון ובקול נעים ובדקדוק התיבות וכו', והדבר ניכר בשטיבלא'ך וכדו' שלא תמיד האבלים מתפללים כרצון כולם
בשנים האחרונות התפשט קצת ענין הש"ץ גם אצל עדות המזרח, בעיקר בגלל שעם התפשטות השטיבלא'כים ורבים מתפללים במנינים שאינם קבועים ואין ש"ץ קבוע, א"כ אין סיבה להתנגד לכך שהאבל יהיה חזן כי גם ש"ץ אחר אינו קבוע, ועלול להיות בו בדיוק אותם החששות לחסרונות
א צריך לתת מעשר כספים, מכיון שיש כאן כסף כללי [ולא כסף שניתן למשל רק לאולם בלבד]
ב אפשר לקזז ולא צריך לתת מעשר מזה
ג משכנתא אינה חישוב כלל לענין מעשר, מכיון שהדירה נשארת אצל הבעלים, כך הורו הפוסקים ובראשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל
זה לא ממש איסור הלכתי, אבל אין זה צנוע ואין זה מוסרי לאשה לנהוג כך, כפי שהלכות צניעות אינם רק ביחס לאנשים אחרים אלא גם לאדם בתוך ביתו וזה מפורש בשו"ע הרבה פעמים בסימנים הראשונים, ההיתר היחיד הוא לצורך בריאות וכדו' שמתירים במקום שודאי אין גברים כמו שמתירים מכנסי התעמלות
בפסחים דף ג. מבואר שאין דרכה של אשה לישב בפיסוק רגלים על בהמה, וברש"י ובמאירי בנדה דף יד. מבואר שנשים אינם רוכבות בפיסוק רגליים, וכ"כ השיטמ"ק [כתובות דף י: ד"ה ולאו] שגנאי לאשה לפסק את רגליה. ומלבד זאת, לפעמים יש חשש בצניעות הלבוש (וכן לפעמים עלול להיות חשש פגיעה בבתולים).
וכ"כ שבט הלוי ח"י סי' כ"ו.
א. מותר לכל השיטות, אין לזה שם סעודת נישואין לפני החתונה
ב. מי שאינו נוהג כהרמ"א אלא האבלים אוכלים בסעודה שאין בה שמחה, מותר לאכול בסעודה זו
בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה
לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל
ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר
לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'
כלי שאי אפשר להכשיר אותו, אסור להניח עליו מאכל איסור או 'הפוך' (בשרי על חלבי או להיפך) גם כשהוא צונן, הטעם לאיסור הוא מפני שאי אפשר להכשיר את הכלי החמירו בו יותר.
אם הניחו, לא צריך להכשיר בדיעבד.
כיון שאי אפשר להכשיר שיש של אבן קיסר, לכתחילה אסור להניח עליו מאכל איסור או מאכל בשרי על שיש חלבי, ולהיפך.
[הסבר: שיש קיסר אינו שיש אמיתי, אלא הוא תרכובת של חומרים שונים ודבקים, ולכן אי אפשר להכשירו (על פי הספר 'השלחן כהלכתו', של הרב ווייל, שעל פיו נשלחות ההלכות במדור 'הלכות כשרות')].
אפשר להכשיר שיש שעשוי מאבן [ולא משחיקת אבנים מעורבת בדבק ופלסטיק], זהו שיש שבעבר היה השיש היחיד והיום הוא נדיר ויקר מאוד מאוד.
אם מניחים טפט, זה בסדר גמור לכתחילה.
לגבי המדבקה צריך לברר בועד הכשרות
אם יתברר שהם אוצר בית דין-
לגבי המחיר, אם המחיר אינו פחות שליש [בערך] מהמחיר הרגיל, יש איסור גמור לקנות פירות כאלו
א. להתנות ולומר שהכסף אצלו כפיקדון עד פורים ואז יהיה אפשר להשתמש בו לענים
ב. לא
ג. העירו כעין זה בשו"ת האלף לך שלמה סי' שפ"ג ובאחיעזר ח"ג סי' ע"ג, ועי' השולחן כהלכתו סי' י"ט סעי' כב והמועדים כהלכתם סי' ל"א סעי' ו'.
יתכן שבימינו יש קצת חזקה כמו אומן לא מרע אומנותיה, כי רוב הגבאים עוסקים בזה כעיסוק גמור, אלא שלא כולם מקבלים כסף- ובכל זאת יש קצת צירוף לסמוך עליהם שלא ייצא עליהם שם לא טוב
העברה בנקאית היא עצה טובה [אם יש לו אפשרות להשתמש בכסף בפורים עצמו] - ויש לומר לו שהעבירו לו כסף
בשעת הצורך אפשר להקל על ידי קנין שמקנים לו על ידי אחר- וחובה לומר לו שהקנו לו
הכי טוב אם יש אפשרות לתת כסף בהפקדה לשמירה אצל שכן שגר לידו, ובפורים לומר לו שיתן את הכסף הזה לפי החשבון [כמדומני שכך עושים ברוב ועדות הצדקה]
אין שום חשש
זה מדיני 'תליה' כלומר שיש במה לתלות שהחתך נעשה מהכלים והסכינים במשחטה
דיני תליה הם גם בדאורייתא
הבעיה יותר גדולה ממחוסר אמנה, מפני שהרשויות מחייבות להחזיר גם בלי סיבה בכלל, אלא רק חוזר בו, ויש בזה חשש גזל ממש
באופן כללי יש מקום להקל קצת אם 'מנהג המדינה' כך, אבל באמת הדבר בעייתי ביסודו, ורק 'מנהג המדינה' המקובל שנוצר למעשה מביא להקל קצת.
הבשר והסיר הבשרי מותרים
המכסה צריך הגעלה [אפשר גם בבית]
הבצל כמובן בשרי
אבל מכיון שהוא התמתק בבישול א"כ עכשיו דינו כמו מאכל בשרי רגיל [הפלפל חריף הוא מיעוט ולא מתחשבים בו] שהבלוע לא יוצא בלי רוטב- לכן המעבד מזון לא נעשה בשרי
באמת שההיתר היחיד הוא לכבוד רשב"י, אבל בבית אין היתר לשמוע
האגרו"מ כתב להקל לאותם אלו שמחמירים לא לשמוע כלי שיר כל ימי ספירת העומר עד חג השבועות, אבל כיום שהמנהג להקל אחרי ל"ג בעומר באמת שאין היתר חוץ מלכבוד רשב"י בלבד
בירושלים המנהג לא לומר בכלל
בשאר הארץ אומרים סליחות עד 'הרחמים והסליחות' ומדלגים ואומרים 'אבינו מלכנו' ואחר כך קדיש.
לכתחילה לא, אבל בשעת הדחק אפשר להקל- ובשעת הדחק עדיף מגבת לבנה ממגבת אדומה.
מעיקר הדין אפשר להקל, אעפ"כ צריך לשקול אם הדבר ראוי.
מקובל להורות שעקירה מסיבה צדדית שאינה שייכת לסעודה עצמה לא מחייבת ברכה.
השאלה נכונה, ובאמת לפי כל הפוסקים כולם הברכה היא מזונות כפי שכתבת.
עכ"פ ברור שלמעשה שוקולד עם שברי עוגיות, כיף כף, ופסק זמן מברכים עליהם מזונות. לתשומת לב, אם השוקולד והמזונות נפרדים ולא מעורבים [כמו בקרמבו] מברכים שתי ברכות
באמת לפי השו"ע זה קצת יותר חמור- כי אם המים בצינורית יורדים לפחות מחום שהיד סולדת בו א"כ יש בעיה לחממים ולהרתיחם שוב
אבל לפי הרמ"א אם הם עדיין נשארו קצת חמים א"כ אין איסור בישול.
אם יש בגדים רגילים מושלמים ועליהם הבגד הזה רק לתחפושת בלבד, אפשר להקל.
מותר לכתחילה.
איסור קניית בגדים חדשים שייך רק בבין המצרים ולא בספירת העומר בכלל [בכל מקרה, שהחיינו מברכים בזמן הלבישה ולא בזמן הקניה, וגם מותר לברך שהחינו בספירה וגם המהדרים שלא לברך יכולים לברך בשבת]
אם הם 'נכססים' והם דקים, ברכתם מזונות
מותר.
אם הסדק אך ורק בידית ולא בגוף הספל עצמו, אין חיסרון והספל כשר
אם הספל בעצמו סדוק, הספל פסול לנטילה [בודאי בספל פלסטיק]
בתוך ה'תחום' כן,
מחוץ לתחום- רק אם צריך את שתיהם [למשל- צריך את הבעל כדי שידבר עם הצוות הרפואי ו'יזכיר' להם מדי פעם לטפל וגם צריך את האמא כדי שתסייע לאשה בהקלת הכאבים בזמן הלידה עצמה]
'תחנה' נוספת- אם יש צורך כנ"ל בודאי מותר [לתשומת לב- הכונה להקלה בזמן הלידה עצמה] ואם אין צורך ממש - אם יש 'יתובי דעתא' כי היא מפחדת ללדת בלי אמא שלה א,כ מותר, אבל אם רק כדי 'לכבד' אותה א"כ אסור
- כל הנ"ל גם ביום טוב מפני שיש הבערות חדשות כל רגע
זו לא כל כך שאלה מעשית, מפני שאם אין ארגון חסד שיש לו נהגים נכרים, א"כ מהיכן ימצא נהג בלי כסף- וממילא הצורך להגיע לבית חולים מכריח גם תשלום - כפי שצריך לענות לפקידת הקבלה על שאלות של תשלום [קופת חולים וכתובת וכו'] למרות שהיא יהודיה וזה חמור הרבה הרבה יותר
לא צריך לחשוש הם לא חמץ ודאי.
אם הסיר פרווה מלבד כל זה, א"כ בשר טחון אינו 'נוזלי' מספיק בשביל לתת דין כבוש כמבושל- שקיים גם בכלים.
אסור גם בלילה, רק בבוקר מותר.
ההיתר רק לחתן עצמו, ובשעת הדחק להוריו בלבד בלילה- אבל לא לדודים
יש עצה שכתב המשנ"ב [בבאה"ל סי' תכ"ח, ו'] שיסיימו שבעה קרואים עד [קצת לפני] פרשת התוכחה והכהן יעלה שמיני- אחרון עד סוף הפרשה, עי"ש בדיוק איך לחלק את העליות. למעשה יש עצה נוספת שהכהן יעלה מתחילת בהר עד אחרי התוכחה אבל היא פחות מוצלחת מכמה סיבות, וגם נהוג לעשות כפי העצה שכתב המשנ"ב בבאה"ל שם.
מלכתחילה עדיף לסיים את הברכה עם הש"ץ ביחד ממש וכך לא יצטרך לענות אמן
,אם בכל זאת קרה וסיים לפני הש"ץ ושמע את הש"ץ מסיים את הברכה- יענה אחריו אמן
א באמצע הלילה לא יברך על נטילת ידים, אבל בבוקר יטול שוב פעם וכן יברך
ב יש להחמיר בבוקר שלא ללכת בלי נטילה
לא מועיל לקידוש במקום סעודה, צריך גם מזונות.
כן
הטעם נפסל [מלבד מה שחיתוך דבר קר לא מעביר טעם] ואין שום חשש.
בדרך כלל אין צורך ליידע את הלקוח,
אלא אם כן מפנים אותו לאחת יקרה יותר מהמקובל או פחות מוצלחת מהמקובל- רק בגלל אחוזי התיווך.
א. באמת יותר טוב לצאת ידי חובה מאיזה שכן כדי שהיא לא תצטרך לשתות יין בעצמה, אבל אם אין אפשרות כזאת בצורה סבירה, אפשר להקל בשעת הצורך
בימינו כמעט ואין אפשרות חוץ מיין.
ב. בוודאי לומר, אומרים את זה גם צעירות שלא נשואות וכו' והכוונה באופן כללי הרי זה נאמר בלשון רבים.
צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון שאפשר לקנות איתם הרבה מוצרי מזון ומוצרי צריכה נוספים.
בתקופה האחרונה רבים שואלים האם צריך לתת מעשר כספים מתלושי מזון, ועיקר השאלה האם הם נחשבים כמו 'כסף' לענין מעשר.
והורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם יש אפשרויות רבות והתלושים אינם מוגבלים למוצר מסוים או כמה מוצרים מסוימים [למשל- התלושים אינם רק למשקאות או רק למוצרי חשמל, אלא אפשר לקנות הרבה דברים], הרי הם נחשבים כמו כסף, וממילא יש חיוב להפריש מהם מעשר כספים.
ולכן, תלושי המזון המחולקים כיום, כיון שאפשר לקנות בהם את רוב מוצרי המזון הנצרכים וכן את רוב מוצרי הבית הנצרכים בקביעות, הרי בודאי נחשבים כמו כסף וצריך לתת מהם מעשר כספים.
לא צויין בשאלה האם השואל אשכנזי או מבני עדות המזרח
לאשכנזי ההולך כפסק הרמ"א- הנכון לכתחילה הוא להדליק במקום האכילה, ולכן ברור שתדליק במקום האכילה בלבד בברכה
לבן עדות המזרח- רק האשה הראשונה שתדליק במקום האכילה - יכולה לברך, ולכן אם לא בטוחה שתצליח להדליק הראשונה, תדליק בבית ותעשה תנאי, אבל צריך שהנרות ישארו דולקים עד הלילה כשתחזרו וגם להדליק במקום שיש קצת חושך.
כן, אם מחליפים מזוזות, צריך לברך שוב.
בין לאשכנזים ובין לספרדים
בצל נחשב חריף, ואם טיגנו אותו לבדו בלי ירקות אחרים שהם הרוב מהמאכל, הוא נעשה בשרי בכל מקרה, גם אם כבר עברו 24 שעות מבישול הבשרי במחבת
אבל לא צריך לחכות שש שעות, רק לא לאכול אותו עם חלב
לקרובי משפחה, הם קודמים
אבל באופן כללי רבים וטובים מחלקים את המעשרות לכמה חלקים וחלק ממנו נותנים לתמיכה במוסדות כמו כוללים משום הצורך ה'לאומי' שלהם בעם ישראל
מותר לרסס רק על הגוף עצמו ולא על הבגד
זה לא הידור אלא איסור גמור ומוחלט, אסור לנשים לרקוד במקום שיש צלם כפי שהורו הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש ואזנר זצ"ל.
כשנותנים מעשר כספים, יש שני 'מסלולים', יש 'מסלול' רק צדקה ויש 'מסלול' מצוות שזה כולל למשל תרומה למקוה או לכולל וכדו'
מי שרוצה רק צדקה, צריך כל חייו להצמיד בכך, ולכן רבים בוחרים מראש במסלול של מצוות באופן כללי
ולכן, מי שרגיל לתת ממעשרות למצוות כמו תרומה לבית כנסת או לכולל וכדו', בודאי יכול לתת לעזרה כזאת, וכך נוהגים רבים, אבל מי שבחר לתת רק צדקה לעניים, אם כן הדבר תלוי אם הוא 'עני' על פי ההלכה, והמודד הוא אם הוא לא גומר את החודש בצורה מספקת וההכנסות אינם מכסות את ההוצאות בצורה מספקת.
כן, זה נחשב טלטול, כי רוצים לתקנם ולכן אינם בטלים.
ציפורן אינה אסורה באכילה, אבל עור האדם אסור באכילה, ולכן אם התגרד מעט ציפורן אין איסור לאכול אבל אם התגרד עור אסור לאכול אא"כ יש ביטול [ביבש- ברוב ובלח בששים], דם אדם אסור רק משום מראית העין ובטל כשלא ניכר צבע אדום.
אפשר להקל
מפני שהמשמעות היא מליצית, ובדבר כזה שיש רק שילוב כמה מילים מתוך פסוק אפשר להקל בלשון מליצית בלבד
הזמנות שיש בהם פסוק שלם צריכות גניזה גם אם לא השתמשו בהם כלל
בעיקרון אפשר, אבל יש קצת הבדל, כי בקידוש זה ממש לכתחילה, אבל הבדלה רצוי ששתיהן ישמעו הבדלה מאיש- ורק אם אין אפשרות כזאת אז יכולות להוציא אחת את השניה בהבדלה
כל דבר שהרואה מבין שעשו פה שינוי [ולכן הוא צריך לברר] הוא טוב. לכאורה צורת משולש בזוית ברורה הוא בסדר לפי זה.
השינוי אינו סיבה להתיר במקרה הזה, אבל יש שני צדדי היתר אפשריים :
א. לחמניות בשיעור אכילת כל המשפחה לסעודות של יום שלם [לאשכנזים, ולספרדים לסעודה אחת] מותרות, ולכן אם יש בני משפחה רבים קרוב לודאי שהשיעור אינו גדול כל כך.
ב. מיני מזונות שלא נאכלים עם בשר או עם חלב לא נאסרים, ובדרך כלל לחם ולחמניות כן נאכלים עם בשר או חלב אבל יתכן שלחמניות אלו בגלל טעמם נאכלים בנפרד- ותלוי באמת לפי האמת בזה.
לא, תיקון נעליים אסור ממש מעיקר הדין.
אפשר אם יש צורך.
גם אם תהיה אי נעימות, אין שום היתר!.
ב"ה יש צלמות, וכיום כשהנסיון הוכיח מאוד [בעווה"ר] כמה מכשולות נגרמים כשיש צלם ומסריט, וכמעט בכל הסמינרים המכובדים שומרים על כך, אין שום היתר לדבר כזה.
לפי המתואר- לא, מפני שהמתכת היא רק לנוי.
אם עושה כך רק בשיניים ולא בידיים, מותר גם למבוגרים
בידיים, אסור
לשניהם אין חיוב כי מעריב שלפני מוצ"ש הוא רק מנהג ולא דוחה חיובים ומצד שני תפילה על אח זה רק 'התנדבות' [כמובן שמדובר שאין לו בנים- אם יש בנים א"כ אין צורך כי הבנים מתפללים], לכאורה הדבר הנכון יותר שיתפלל מי שיש לו יארצייט על אביו משום כיבוד אב.
אפשר בשלב ראשון לתת לו את ההמלצה בלי להתנות בדחיית התשלום
ואחרי כמה ימים לבקש את דחיית התשלום בלי לומר שזה בגלל ההמלצה, ולקוות שיהיה לו שכל ולב.
לא, על תיקון של קלקול לא מברכים
במשנ"ב סי' ע"ה סקט"ו הביא מחלוקת הפוסקים בענין זה, ולמעשה המנהג לאסור לגמרי גם לשלב בשיער אחר.
אפשר [וכך רבים עושים] להחליף עם אחרת.
כל המצאה יכולה לשמש לטוב ולרע
אם משתמשים בה לפסוק הלכות זה אכן חמור מאוד מאוד
אבל אם משתמשים בה לתמונות ודמויות זה בסדר גמור. (כלי לגרפיקה וכד')
באופן כללי זה בסדר, הרי רוב התמונות נערכות בכל מקרה על ידי אנשים בצורה דומה ממש, ואפשר לקרוא גם לזה הדמיה של בריאת העולם.
מאז ומעולם היו תמונות כאלו ואחרות, וההבדל רק בחדות ובעיצוב, כך שאין עם זה בעיה
כמובן שיש להשמיט הדמיה של 'תמונות' של אדם או של חוה!
איפור שהוא 'קרם' ולא רק צבע, ראוי להדר שיהיה הכשר לפסח כמו סבון ו'שמפו'
כלומר, מי שמקפיד על כשרות של סבון ושמפו לפסח, יקפיד גם על כשרות של קרם פנים וסבון פנים [אבל אודם וסומק לא צריך הכשר בכלל]
1. בודאי שההערה נכונה, ובודאי אסור, וכמו שכתבתם שהדבר חמור יותר מכיס של תפילין.
2. אולי זה לא איסור ממש, אבל בודאי לא ראוי, השאלה אם זה נחשב 'להשתמש' בקופסה או רק להיות 'חלק' ממנה [כמו קופסה עם מראה]
1. אין שום איסור בעיקרון, אבל צריך לשים לב שתהיה מבד עבה כי אם היא מבד דק, היא עלולה להיות קצת שקופה, אולי לכן יש את השמועה הזאת.
2. אין איסור בכלל וגם לא חשש במנשא אדום (רק צריך לשים לב בקשירה שיהיה מרווח).
אם הפגיעה היתה חזקה שנחשבת 'מסוכנת', כלומר, לא משהו שכבר כמעט עצר באופן מוחלט אלא שעדיין נסע קצת ואז היתה הפגיעה, ולכן יש כאן באמת נס:
ברכת הגומל למנהג עדות המזרח- בדרך כלל המנהג שלא מברכים בשם ומלכות אלא מברכים בלי שם ומלכות, נשים כמעט ולא מברכות בכלל מלבד בלידה, לכן לא תברך ואם תרצה יכולה ללכת לבית כנסת ולשמוע ברכת הגומל ממישהו אחר שמברך [צריך לומר לו שיוציא ידי חובה]
ברכת ברוך שעשה לי נס - יש מחלוקת אם מברכים על נס כזה, למעשה נכון לברך בלי שם ומלכות.
הכל תלוי במציאות, מקום שלא אמור להיות שם חמץ לא צריך לבדוק, ואם כן יכול להגיע לשם חמץ צריך לבדוק
אם המקום קטן מאוד אפשר להכניס לשם איזה חומר 'פוגם' כי פחות מכזית חמץ שהוא מאוס לא צריך בדיקה, ואם מכניסים לשם חומר חריף מאוד שפוסל לגמרי את החמץ א"כ גם אם יש שם כזית לא צריך לבדוק.
כל בגד מותר לכבס אם הוא 'מלוכלך' ואין בגד אחר, אלא שקשה בימינו לומר על כל דבר מלוכלך כי אנחנו מכבסים בגדים 'שלבשו אותם הרבה זמן' ורק בגד שממש מלוכלך [למשל התלכלך בבוץ או בשוקולד] מותר לכבס אם אין לו אחר.
ולכן צריך לראות ולהתבונן היטב האם הבגד באמת 'מלוכלך' שאז מותר לכבס או רק 'צריך כביסה' שאז אין היתר לכבס
בדבר האבד מותר
כיום, באזורים מסוימים קשה למצוא יחידה מתאימה, ובמקומות כאלו מציאת יחידה מתאימה היא דבר האבד.
כמובן, שאם יש אפשרות ראוי ונכון לא להגיע למצב של דבר האבד אלא לשכור מראש לתאריכים הנצרכים.
אם שותים רביעית [לחזו"א 150 מ"ל ולגר"ח נאה 86 מ"ל] בפעם אחת או בשתי פעמים ברציפות, צריך לברך מיד ברכה אחרונה
וההסבר הוא כך- ברכה ראשונה נמשכת בלי גבול כל עוד לא היה היסח דעת, אבל אם עובר זמן 'שיעור עיכול' [שצמא לשתות שוב או לכל היות 72 דקות] א"כ הפסיד את הברכה האחרונה על מה ששתה בהתחלה, ולכן אם שותה רביעית בלי הפסקה או בהפסקה אחת יברך מיד ברכה אחרונה, וממילא בפעם הבאה יברך שוב ברכה ראשונה
כך פוסק המשנה ברורה
אם פרסם מודעה בישיבה למשך שבוע ברציפות, יכול אחר כך להשתמש בקופסה
אבל צריך לפרסם מודעה מקודם.
כתב שתחת התמונה אסור לקוראו, ולכן הבעיה היא בקריאה של ההסבר של התמונה
אמנם, האיסור בהסבר ותיאור של הנעשה בתמונה, אבל אם רק כתוב שם עצם [שם של המצולם] אין איסור כלל.
בודאי צריך לברך על הציצית כמפורש בשו"ע ובמשנ"ב
יתכן שיש כאלו שבטעות לא מברכים מפני שבעבר היו אנשים נמנעים מלברך על טלית קטן מכיון שהיו בה הרבה פסולים כמש"כ המשנ"ב, אבל בימינו ב"ה הציציות כשרות ומהודרות ויש לברך.
אם אין מים חמים בכלל, אין שום בעיה ומותר גם לכתחילה [אם יש כלים בכיור השני מומלץ להיזהר כדי שלא יהיו תקלות- אבל רק כהמלצה לזהירות כי מותר גם לכתחילה]
מותר להוליד ריח בגוף האדם, רק לא בבגדים כמבו' בו ביום השבת סי' ל' סעי' כ"א, ושערות הם חלק מהגוף, לכן רק צריך להיזהר שלא יהיו שם בגדים.
1. הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל היא שאפשר לעשות כך בסביבות שנתיים - שלוש לפני גיל השידוכין
2. אם הוא יודע על אברכים מסוימים שקשה להם לגמור את החודש [ולכן הם נחשבים עניים] והוא לוקח מהם מחיר יותר זול מהמקובל [כלומר, פחות מהמחיר הזול המקובל] בגלל זה, אפשר לחשב ממעשר כספים
קשה לפרט, אבל ממש אי אפשר לסמוך, צריך לטבול בלי ברכה.
מועיל לתופרו [למעשה כשר גם כך]
זה לא חיוב גמור כי הרי יש שיטות שאי אפשר להשלים, אבל באמת הדבר קרוב לחיוב, וכך נכון וראוי לעשות.
אין צד קולא, כי מצוה מתמשכת כמו ספירת העומר שמתחילה לפני בר מצוה מועילה לחיוב של אחרי בר מצוה וכך נפסק להלכה.
באמת שהדבר קרוב לחיוב אבל הוא גם ירויח בזה מפני שהמאמץ יועיל לו לעתיד שיזכור ויתמיד בזה ויזכה לאריכות ימים טובים בזכות זה כידוע.
1. בדרך כלל לא, רק צריך לשים לב שהקופסאות לא יהיו פתוחות בקביעות כי לפעמים יש אדים כשפותחים את הדלת של המיקרוגל.
2. במיקרוגל עצמו תמיד יש אדים, ולכן בכל מקרה אי אפשר לאכול אם המאכל עם חלב ממש - גם אם אין בו פירורי בשר וגם אם יש
ולגבי המתנת שש שעות, אם יש ששים כנגד הבשר בודאי לא צריך להמתין שש שעות שהרי אין זה יותר מבישול בסיר בשרי, ואם אין ששים כנגדם יש בזה מחלוקת פוסקי זמנינו, ולכן במקום ספק בודאי שאפשר להקל.
זה שייך לך.
אם זה סכום קטן שמקובל שאבא נותן לבנו מדי פעם ולא רגילים להקפיד על זה בין אב לבנו גם בלי ההלואה הזאת, מותר. אם זה סכום יותר גדול שלא רגילים לתת סתם כך גם בין אב לבנו, אסור.
כן, אפשר לקחת. צריך לעבור שם שוב אחרי כמה ימים ואם אין מודעה ממנו, אפשר להשאיר את ההחלפה כך.
אין לעצב הזמנה למסיבה שתערך בשבת תוך חילול שבת ח"ו, כדי שלא לסייע חלילה בידי עוברי עבירה.
הכיתוב "קמח ישן" פירושו שאין בעוגיות חשש איסור חדש, והם כשרים למהדרין מן המהדרין (ודלא כמקילים באיסור חדש בחו"ל.)
כל אלו אינם צריכה גניזה (ויש שהחמירו בכיתוב ה', והמחמיר תבוא עליו ברכה.)
א. יש לומר את שם האב.
ב. אפשר לדלג על המילים בעבור שיתן וכו'.
מותר ליטול ידים במים הנוטפים מהמזגן, אם הם ראוים לשתיה.
בבוקר יש ליטול ידים 6 פעמים לסירוגין (דהיינו פעם על יד ימין ופעם על יד שמאל 3 פעמים על כל יד), והנוהגים כדעת הגר"א נוטלים 8 פעמים.
לסעודה די ליטול ידים מספל פעם אחת על כל יד. (ויש ליטול בשפע, שיהי בכל שפיכה כרביעית מים, דהיינו )10-20% מספל רגיל), יש המהדרים ליטול 2 פעמים על כל יד (2 פעמים על יד זו ו2 פעמים על חברתה), והנוהגים כדעת המקובלים שופכים 3 פעמים על כל יד.
אחרי יציאה מבית הכסא די לשטוף את הידים בברז, ויש המהדרים לשטוף 6 פעמים בסירוגין. (דהיינו 3 פעמים על כל יד.)
אם עומדים להתפלל אחר היציאה מבית הכסא, מן הראוי ליטול ידים מספל.
צריך להכין מקום מכובד לספר תורה, בו ישהה הספר תורה לפחות כ24 שעות.
באם אפשר יש לקרוא בס"ת 3 פעמים (אפשר לעשות 2 מנינים למנחה למשל.)
אם כתוב על הנייר את שם ה' ודאי שיש לגנוז.
וכן אם נכתבו דברי תורה לשם לימוד תורה יש לגנזם.
אין להשתתף בשבת זו, אלא אם כן כל המשפחה מגיעה באופן שאי ההגעה יחשב כאבלות בפהרסיא.
בב' המקרים הדבר נחשב להכנסת אורחים. (אם כי בודאי יש מעלה מיוחדת בהכנסת אורחים שאין להם כלל מה לאכול.)
לגבי הסידור, אם רשום שם משפחה ואפשר לנסות לברר היכן הבעלים יש לעשות כן.
אם אי אפשר, ניתן להשתמש בסידור, רק לרשום אצלכם שמצאתם סידור כזה וכו', כשיבוא אליהו במהרה בב"א תחזירו את דמי האבידה לבעלים.
כדאי לנסות לברר אצל השכנים מה שם המשפחה ולהחזיר להם, אם א"א ניתן להשתמש בספרים, רק לרשום אצלכם שנותרו אצלכם ספרים אלו וכו', כשיבוא אליהו במהרה בב"א תחזירו את דמי האבידה לבעלים.
המנהג שאשה לא עושה התרת נדרים (אלא סומכת על כל נדרי הנאמר בכניסת יום הכיפורים), ויש הנוהגים שכשהבעל מתיר לעצמו הוא מתיר גם עבור אשתו בשליחותה, לאחר שהסביר לה את ענין ההתרה.
מותר להשתמש בחולצה [משום שהדבר נעשה לנוי ולא לשם עבודה זרה], והמחמיר בזה קדוש יאמר לו.
לימוד המשנה הוא דבר ששייך לגברים ולא לנשים. [מלבד משניות מסכת אבות.] נשים יכולות לומר תהילים לעילוי נשמה.
את הכסף המזויף יש לזרוק.
ולגבי אם צריך להשלים את הסכום:
הדבר תלוי בלשון הקבלה, שאם אמרת שכסף זה יהיה לצדקה אין צריך להשלים סכום אחר תמורתו, אולם אם קיבלת על עצמך לתת סכום מסוים, יש להשלים את הסכום עם כסף אחר.
אסור לדבר בשבחו של גוי אפילו שלא בפניו, כדי שלא נבוא להידבק בהם וללמוד ממעשיהם. (וכמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סוף סימן קנ"א.)
אם רגילים להשתמש בלחם למטרה זו הדבר מותר. (וכמובן אם אפשר עדיף להשתמש בלחם ישן שכבר אינו עומד לאכילה.)
אם המשכיר מרשה לשוכר, על השוכר לשייר אמה על אמה, ויש שהקילו בכך, והמיקל יש לו על מה שיסמוך. [מקורות לדיון בנושא אפשר למצוא במ"ב דרשו סי' תק"ס הערה 10.]
אסור להיכנס עם הטבעת לשירותים, אא"כ הטבעת מכוסה. (ויש מן הפוסקים שהחמירו והצריכו 2 כיסויים.)
מכיון שמדובר בשאלה ולא בהלואה, אין כאן איסור ריבית.
יש לעשות התרת נדרים ע""י שלשה בני אדם, שיהיה בהם לפחות אחד שהוא תלמיד חכם היודע את דיני התרת נדרים.
אסור משום כתובת קעקע, אולם במקום כבוד הבריות, למשל אשה שנשרו גבות עיניה ומתבישת לצאת כך ניתן להקל באיפור שאינו לעולם, ויש מן הפוסקים שהקלו בכך אף לצורך איפור, ותעשה כל אחת כהוראת רבותיה.(יעוין בכל זה בספר טהרת הבית חלק ג’ מעמוד כ""ט ואילך).
כדאי לשלוח מכתב [או מייל] ל2 החברות, אם הם לא יתייחסו אין זה מענינך.
רבי יהודה החסיד (בעל ספר חסידים, מגדולי מקובלי אשכנז הקדמונים) בצוואתו הזהיר ששם החותן והחתן לא יהיו שוים, ונחלקו האחרונים האם אזהרה זו נאמרה לכל אדם או רק לזרעו, ולמעשה נמנעים רבים מלעשות שידוכים שכאלו.
אם יש סיבה שאתם מעונינים בדוקא בשידוך זה, יש מקום לשקול הוספת שם (לחתן או לחותן.)
ריבית אינה אלא כשהדבר ניתן עבור ""אגר נטר"" היינו שכר המתנת המעות. ומכיון שכאן ברור שלא זוהי הכוונה, אין בדבר חשש איסור.
הקובע לענין זה אם את/ה שמאלי/ת ברגל [אפשר לבדוק זאת, למשל באיזו רגל היית בועט/ת בכדור], אם אכן את/ה שמאלי/ת ברגל, רצוי גם לנעול וגם לקשור את של ימין תחילה. לגבי נשים, יש הנוהגות לעולם לנעול וגם לקשור בימין.
מותר להשתתף.
כל סיום ספר שנלמד בהבנה הראויה מתחילתו לסופו נחשב לסיום, והסעודה שעושים היא סעודת מצוה, ובודאי יש בזה גם עילוי נשמה.
אין לזרוק דברי תורה למיכלי גריסה או לאשפה אפי' בשתי עטיפות, ומצוי בהרבה מקומות מיכלים מיוחדים לגניזה.
עיתונים שלפעמים יש בהם דברי תורה אין צריך לחפש את דברי התורה, ואפשר לזרקם ב2 עטיפות.
איסור צער בעלי חיים הותר לצורך שימושי האדם, ועל כן קל וחומר שאין האדם מחויב להוציא כסף רב לריפוי בעל החיים.
מותר לענות לשידור חי [ולא להקלטה], אולם אין חובה לענות.
אורך הפיאה מותר שיהיה עד סוף הכתף. (תחילת הזרוע).
לאחר שיחה עם מנסחי תקנות 'משמר התורה' כך אמרו:
פאה נכרית טוב שתגיע עד סוף החוליה הראשונה של הצואר [המקום של השרשרת בעורף], ומעיקר הדין מותר שתגיע עד סוף הכתף.
ולכן מותר עד סוף הכתף, אבל טוב שתהיה רק עד סוף החוליה הראשונה
כפי הנהוג הכל מגיע לשדכן, אלא אם כן הותנה איתו אחרת.
מותר לחדש. [משום שאין זה בגד העשוי לכבוד.]
נאמר בפסוק (משלי כו ב) ""כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא תָבֹא"", ואין ממה לחשוש, ויהי רצון שתזכה לרוב אושר ועושר.
מותר לענות אמן כשהידים אינם נקיות. כמו כן אם אפשר לומר את האמן כראוי – מדיני עניית אמן היה אפשר לענות אמן גם כשיש אוכל בפה, אלא שאין לעשות זאת משום שאין משיחים בשעת הסעודה.
ברור שהאם כבר לא תחזור ושהביצים כבר מקולקלות, ולכן לא נותר אלא לזרקם.
אין מה לחשוש מקפידה על לא דבר. מלבד זה, נאמר בפסוק "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות", ויש להניח שאדם שמדבר כך אינו נזקק כלל, ובכלל לא היה צריך לתת לו.
מותר לזרוק לאשפה [מאחר שבודאי התייאשו הבעלים מהדברים].
מקור הדברים הוא מדברי הגמרא במסכת הוריות דף י""ג: שנאמר ששתיית מים של שיורי רחיצה קשים לשכחה. אולם כתבו בשם החזון איש [הובאו הדברים בספר שמירת הגוף והנפש] שאם שפך קצת מהבקבוק בין הרחיצה לשתיה אין חשש בדבר.
דין פרוטה כדין מאה, ועל כן יש לשלם 6.70 בלבד.
עדיף להקדים ליום שקודם היארצייט, כיון שהמצוות שעושים ביארצייט מטרתם לטובת נשמת הנפטר ולטובת החיים שמזלם הורע ביום זה, וכדאי שכשיגיע היארצייט – יהיו כבר הזכויות קיימות.
נהוג שאין נכנסים לבית הקברות בזמן ההריון. אם הדבר גורם לבושה בקרב המשפחה [למשל כשעדיין הדבר אינו ידוע לכולם], ניתן להקל בזה.
לאחר השרותים די ליטול פעם אחת, ויש המהדרים [ע""פ קבלה] ליטול 3 פעמים לסירוגין. לאכילה מעיקר הדין די ליטול פעם אחת, ומהודר יותר ליטול על כל יד שתי פעמים ברצף [לא לסירוגין], והנוהגים ע"פ קבלה נוטלים 3 פעמים כל יד.
מכיון שאין משתמשים שם כלל (ואף לא לאחסון חפצים), המקום פטור ממזוזה.
למנהג אשכנז: עד לאחר שבת אין להשתתף בשמחות, ואין להתרחץ במים חמים אלא בפושרים. [יש המקילים כשאשר האם יושבת בעיר אחרת, ומן הראוי להחמיר בדבר.]
אפשר לעטוף את הפתילות בתוך ניילון, ולזורקם. הידור מצוה הוא לשורפם עם החמץ, אך אין זו חובה.
יש לרחוץ ידים בכל פעם (רצוי 6 פעמים) ולברך. אם קשה, די בנקיון הידים קודם הברכה.
אם הדבר לא יגרום לו להזכרת שם עבודה זרה וכדו', אין איסור בדבר.
מעיקר הדין אין בכך איסור. [כמובן שמכובד יותר שכל הספרים יעמדו].
אין בעיה. אולם יש להקפיד לא לצער את בעל החיים, ולהאכילו כל יום קודם האכילה שלך.
אם הבת נזקקת ודאי שיש בזה משום תרומה, ואדרבה הקרוב קרוב קודם.
כל זמן שאת מרגישה שנאה בלב כלפיה, באמת עדיף שלא לומר שלום, כי הוזהרנו בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך", דהיינו לא לשנוא בלב, וכלפי חוץ להראות כאוהב. אבל באמת הצטוינו גם "לא תטור", ומוטל עלייך להתאמץ לא לשנוא אותה באופן אישי, ורק לשנוא את מעשיה הרעים, ולרחם עליה ולקוות שתחזור בתשובה. ובודאי שדבר זה הוא מאוד קשה, וכבר כתב הרמח"ל [מסילת ישרים פרק י"א] שציווי זה של "לא תטור" מתאים למלאכים ולא לבני אדם, אלא שהצטוינו כאן להיות כמלאכים. (בודאי שהטענה שהיא צריכה לדעת שהיא עשתה שלא כהוגן נכונה, כדי שלא תעשה כן לאחרים, אבל אין זה צריך לבוא ממך, כי אצלך זה ממילא מתערב גם עם שנאה בהכרח, ואין זה לשם שמים).
א. חובה להחזיר רק את הסכום שבודאי הוחזר לך יותר מהמגיע לך, ועל השאר נאמר הכלל 'המוציא מחבירו עליו הראיה'.
ב. החוב הוא לנהג ולא לאגד [משום שהנהג הוא המפסיד מכך], ואם אין ידוע מי הנהג יש לעשות בכסף 'צרכי רבים', דהיינו דבר שכולם נהנים ממנו [למשל, לתרום את הסכום לאגודת יד שרה].
מותר [כבר הורה מרן החזון איש זצ""ל שלפי אורח החיים כיום יש להקל בזה].
אסור לקצוץ עץ מאכל, אבל מותר לטפל בו ולחתוך את ענפיו כפי הצורך. (מדובר על שנה רגילה, בשנת השמיטה הדינים שונים).
אסור לעלות לקבר בימי שבת, יום טוב, חול המועד ופורים. לגבי ראש חודש, חנוכה, חודש ניסן וכדו', יש מנהגים שונים, והמנהג הנפוץ כנראה שאפשר לעלות. [וכמש"כ בספר גשר החיים].
אין להתפלל שם רק תפילות לעילוי נשמת המת, ואסור להתפלל שם שמונה עשרה וכדו'.
אמרו חז""ל ""גזל ואינו יודע ממי גזל יעשה בהם צרכי רבים"", ולכן כדאי לתרום לארגון שכולן נהנים ממנו [כגון יד שרה] כשווי החפצים שלקחת.
דברי תורה – מותר. אם כתובים שמות ה’, נוהגים להקל בזה. ויש המחמירים למחוק ע""י גרמא. [או למחוק לאחר כיבוי המסך].
מעיקר הדין אין בזה חילוק בין איש לאשה. (אולם יש שנהגו להקל ולסמוך על הסוברים שבזמן הזה שלא מצוי מלח סדומית בינינו אם היד נקיה א""צ ליטול).
אם רגילים לפעמים לתת לשכנים לטעום גם בלי ההלואה, כך שלא מוכח שעושים כן בגלל ההלואה, אין איסור בדבר.
על אף שמצוה לפייס את העני בדברים, אולם זה מגבר לגבר ומאשה לאשה, אולם לא מוטל על האשה לפייס גבר או להיפך.
אסור. [במקרה שהדבר יגרום צער לבעל בזה שאשתו לא תבא איתו, יש שהתירו, וראוי להמנע מכך].
מותר לשנות מפני השלום. [כמובן כשאין עיצה אחרת].
אתה יכול לקבל תענית, ויה"ר שהוא יזכה לישועה בתוך כל ישראל. יש לקבל את התענית בתפילת מנחה שקודם התענית, כפי הנוסח הנדפס בסידורים.
אם הכלה לא נזקקה לצדקה בכלל, יש להעביר את הכסף לאותה מטרה, דהיינו עבור הכנסת כלה, ויש לתת לקרן שדואגת ליתומות עניות. אולם אם הכלה נזקקה רק לא "כל כך", וכמו שכתבת, הרי בהסכמתה אפשר להעביר לכל מטרה.
לא.
אם יש לו אפשרות להשיג כסף [ע""י הלוואות או מכירת דברים שאין לו צורך שוטף בהם וכדומה], מותר להזכיר לו.
אפשר ליטול לילד צפרניים בלילה, ראוי להקפיד לא ליטול לו את צפרני הידים והרגלים ביום אחד (שיש שכתבו שיש בזה חשש סכנה.)
גודל הטלית רוחב אמה ואמה לפניו ואמה מלאחוריו, ולפחות 3/4 אמה לפניו ו3/4 אמה מלאחריו.
נקב בית הצוואר אינו מצטרף, אא"כ אין בו חסרון אלא חתך כמו ז.
בגודל האמה כידוע יש 2 מנהגים, למנהג ירושלים מחשבים את האמה ל48 ס"מ, ולפי"ז צריך לפחות 36 ס"מ מכל צד, ורוחב 48 ס"מ.
ובהרבה מקומות נהגו להחשיב את האמה ל60 ס"מ [מה שנקרא כיום שיעור חזון איש], שלפי"ז צריך רוחב 60 ו45 ס"מ מכל צד.
מותר להשתמש בכך לכל צורך שדרך העולם לעשות כן, ואין בזה משום הפסד ובזיון אוכלים, ולכן כיון שכמדומה הדרך היא להשתמש במלח לכל מיני פעילויות, אין איסור בדבר.
אין צורך לחפש דברי תורה בעיתון, ומותר לזורקו כך. אם ידוע על מדור לדברי תורה, יש לתלוש את הטעון גניזה.
להתפלל אסור, ולברך מותר, אם קשה להתלבש.
אסור לקצר את הדרך ולעבור דרך בנין אחר בלא רשות מפורשת מהשכנים, משום שדרך בני אדם להקפיד בכך, משום הרעש והלכלוך וכו', ויש בכך א"כ משום גזל.
אם לא אומרים שום ברכה או דברי תורה אין צורך ליטול.
איסור אין בדבר, אולם רבים נוהגים להימנע מכך משום שכתבו בספרי מוסר קדמונים [שבט מוסר פרק כ"ד, ספר הברית, ועוד] שההסתכלות על חיות טמאות יכולה לפגום חלילה בקדושת הולד.
אין בעיה. [אדרבה, יהודה השתבח בזה ששם ה’ נכלל בשמו].
במקום הצורך מותר להכניס דברי מאכל ושתיה לשרותים, ושלא במקום הצורך כדאי להימנע, ואין הבדל אם הם מכוסים או לא. ולגבי ספרי קודש, לכתחילה ראוי שיהיו מכוסים בשני כיסוים [דהיינו כיסוי נוסף מלבד התיק, אם לתיק יש בטנה אין צריך יותר], ובמקום הצורך די בכיסוי אחד.
בודאי שכדאי לשלם כדי להציל את הילדים מאיסור גזל.
(לא ברור גם שאין חובה הלכתית לשלם, מחמת חובת שמירה כלפי כספי הצדקה, רק שהדבר תלוי במהות הארגון, האם הכסף מיועד עבור עניים מסוימים שאז יש חובת שמירה, או לא שאז אין חובת שמירה.)
מכיון שאלו הם הכללים שנקבעו ע"י הנהלת הסופר (מחמת החוק), אפשר לבקש לשלם כפי המחיר המופיע על המדבקה.
אין להשתתף בהקפות שניות בשנת האבל.
נהוג ללכת עם טבעת הנישואין תמיד, כדי שתזכור האשה שהיא אשת בעלה, וכמו שכתב בספר החינוך. על כן עדיף לתקן את טבעת הנישואין מאשר להחליפה.
אין לנגן או לשיר את המנגינות הללו.
בודאי שגם יסורי נפש מכפרים, ואדרבה לפעמים הם יותר קשים מיסורי הגוף, וכנאמר "רוח איש יכלכל מחלהו ונפש נכאה מי ישאנה".
דברים שאדם גורם לעצמו לכאורה אינם בגדר יסורים המכפרים, אבל הרבה דברים בחיים שנדמה לנו שהם בידינו אינם בידינו.
הפוסקים דנו האם מותר לומר תודה בשעת ההחזרה, ולכן עדיף להחזיר, ורק אח"כ לומר תודה.
בודאי שאין לקחת שקיות יותר מהנצרך, בלי לקבל על כך רשות מפורשת ממי שאחראי לכך.
לא. יש לגונזם דוקא.
מותר.
יש להעביר לבעל הבית.
עד גיל שלש ילדים יכולים לאכול מאכלי חלב אחרי שסיימו את מאכלי הבשר ופיהם נקי. לאחר מכן מרגילים אותם לאט לאט. (יש כתבו שעד גיל חמש ימתינו שעה, ומגיל חמש עד עשר שלש שעות, ומגיל עשר שש שעות, שיעורים אלו כמובן אינם מוחלטים, והכל לפי הענין, ובילד חלש יש להקל יותר, ובפרט בבשר עוף.)
יש לברך שהחיינו, ואם גם אחרים נהנים מזה יש לברך הטוב והמטיב ולא שהחיינו.
אם כשתמנעי מלתת לה הדבר יגרום לה לשנאה וכו' מותר לתת לה. אם אפשר, מן הראוי לאכול איתה ולברך בקול רם כדי שהיא תשמע את הברכה.
במקום הצורך מותר להעביר אוכל דרך השירותים, ואף אין חובה לכסותו.(ובפרט בשירותים של ימינו שהינם נקיים בדרך כלל).
מן הראוי ליטול ידים שוב, אם נגעו בידי מי שלא נטל.
אולם אם קודם שנטלו שוב נגעו במאכלים מותר לאכלם ללא חשש.
כל אשה צריכה לקבל על עצמה מלאכה מסוימת שאותה לא תעשה בראש חודש, אלא אם כן יש לה מנהג אבות אחר. שאר המלאכות מותרות.
אמרו חכמנו ז"ל "גזל ואינו יודע מי גזל יעשה מהם צרכי רבים". במקרה שלך אין כאן גזל חלילה, אולם אותו רעיון קיים, שאם הגעת למסקנה שאין באפשרותך למצוא את המעביד, תרום סכום זהה לארגון שכולם נהנים ממנו.
אם אפשר לעשות בתוך השלשים – מה טוב, ואם לא, אפשר לעשות אח"כ. [לימדונו רבותינו ז"ל שבתוך שלשים יום לפטירה מדת הדין מתוחה יותר, ועל כן יש להשתדל אז יותר לעשות דברים לעילוי הנשמה].
אפשר להספיד גם לאחר השלשים, עד סיום י"ב חודש.
אין חובה להלוות באופן שלא בטוח שהלווה יוכל להחזיר את החוב, אמנם אם יש ערבים להלואה שברור שיוכלו לעמוד בהחזר, צריך להלוות.
מן הראוי שרוחב הטלית קטן יהי 60 ס"מ, או לפחות 50 ס"מ, לגבי האורך הכי מהודא הוא שיהיה 60 ס"מ מקדימה ו60 ס"מ מאחורה, ולפחות 45 ס"מ מקדימה ו45 ס"מ מאחורה, כמו כן כדאי לקנות ט"ק שפתח בית הצוואר חתוך כמו T, כך שכל הבגד קיים ומצטרף לשיעור, ולא שחתוך בעיגול באמצע.
אם שואלים אתכם על מצב הבריאות במשפחה, בודאי שמותר וחובה לספר את הדבר. אולם אם לא שואלים אתכם, אין להתערב ולספר.
אין לדווח, כל זמן שמדובר במקרה בודד במשפחה, ואין בסיס לחשוב שמדובר במשהו גנטי
אמרו חכמים "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", ועל כן מי שהיכולת בידו יתן צדקה 20% מרווחיו, מעבר לזה יש לחסוך.
אם את מתפללת שמונה עשרה וכדומה, באופן שגם אם יהיו שיחות טלפון לא תוכלי להרים, אין לחשב את הזמן הזה כשעת עבודה.
מספיק לשטוף ידים. (לפני התפלה, מן הראוי להקפיד על כלי.)
אם הבן בר מצוה יבדיל הוא, אם אינו בר מצוה, הרי שאם אפשר בקלות לשמוע הבדלה משכנים עדיף לעשות כך, ואם אי אפשר תבדיל האם, והבן ישתה את היין.
אנו משתמשים בעוגיות לצורך תפעול תקין של האתר, שיפור חוויית הלימוד באתר 'שתי הלכות ביום', ומדידה סטטיסטית של השימוש באתר.
המידע שנאסף אינו מזהה אותך אישית.
המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות בהתאם ל־ מדיניות פרטיות
You can see how this popup was set up in our step-by-step guide: https://wppopupmaker.com/guides/auto-opening-announcement-popups/
You can see how this popup was set up in our step-by-step guide: https://wppopupmaker.com/guides/auto-opening-announcement-popups/
You can see how this popup was set up in our step-by-step guide: https://wppopupmaker.com/guides/auto-opening-announcement-popups/
[contact-form-7 id="65660" title="טופס לרכישת חוברות"]
[contact-form-7 id="98763" title="גם אני רוצה להודות ולשתף"]
[contact-form-7 id="65312" title="product"]