יום חמישי
ט' כסלו התשפ"ז

נושא: כיבוד הורים

כיבוד הורים

9 שאלות
אבי שיחיה מכין בכל שנה לקראת פסח מין מאכל מסוים שהיו אוכלים בבית הוריו, ושולח לכל הילדים הנשואים בכל רחבי הארץ. הדבר גורם לו סיפוק גדול מאד ונוסטלגיה עמוקה. הבעיה שהמאכל כפי שהוא כמעט ואינו ראוי לאכילה, ורוב ואולי כל הילדים מקבלים ממנו זאת בתודה אך לא טועמים ממנו כלל, ומסתבר שבסופו של דבר הכל נזרק לפח. השאלה האם מותר ואולי צריך לומר לו בכל שנה מחדש שזה מאד טעים וכולם מאד נהנים לאכול זאת, וכעין הקונה מקח רע בשוק שיש לשבחו בעיניו, ויש בכך גם משום כיבוד הורים כיון שזה מאד משמח אותו, או שיש בכך משום שקר האסור. אין כ"כ דרך ביניים ותשובות מתחמקות, כיון שהוא שואל ישירות אם אכלו ואם היה טעים וכו'. מה שכן - אפשר להשיב באמצעות המייל ולא בשיחה ישירה, אם זה יותר 'קל' מבחינת השקר. במצב הענינים הנוכחי אין כ"כ חשש שהשקר יתגלה בעתיד הרחוק או הקרוב.

הבאת ראיה נכונה, ויש עוד עשרות ראיות דומות בגמרא- שמותר לשקר לצורך אם אין הפסד ממון, ובודאי כאן שיש בזה מצות כיבוד אב ואם שמותר וצריך לשקר ולומר שהיה טעים וכו'

ולכן יש לומר שאכלו והיה טעים

והאמת שלגבי האכילה אין צורך לשקר כי אפשר לטעום משהו קטנטן ויהיה אמת לומר שאכלו- ורק השקר שהיה טעים

אצל אחינו האשכנזים יש מושג שנקרא "חיוב", כלומר האבל על אביו או אמו ל"ע עובר קבוע לפני התיבה, אצלם זו ממש חובה. האם אצלנו הספרדים, יש חובה כזו מפורשת בפוסקים (שו"ע למשל)? ברור שיש לומר קדיש, ואולי אפילו יש עניין וזכות לנפטר שבנו עובר לפני התיבה, אך אני שואל האם יש חובה מפורשת ומוחלטת בפוסקים לעבור לפני התיבה? הרי אצל רוב קהילות הספרדים יש ש"צ קבוע שעובר לפני התיבה, ולא נתקלתי בבית כנסת ספרדי שמזיז את הש"צ הקבוע מפני אבלים הרוצים לעבור קבוע לפני התיבה.

אמנם הדבר לא כתוב מפורש בשו"ע אבל פשוט וברור שתפילה לפני העמוד עדיפה מקדיש ואין בנקודה זו מחלוקת, אלא שכפי שרמזתם לא הנהיגו כך בעדות המזרח מפני שרצו ש"ץ קבוע ומסודר שמתפלל בקצב נכון ובקול נעים ובדקדוק התיבות וכו', והדבר ניכר בשטיבלא'ך וכדו' שלא תמיד האבלים מתפללים כרצון כולם

בשנים האחרונות התפשט קצת ענין הש"ץ גם אצל עדות המזרח, בעיקר בגלל שעם התפשטות השטיבלא'כים ורבים מתפללים במנינים שאינם קבועים ואין ש"ץ קבוע, א"כ אין סיבה להתנגד לכך שהאבל יהיה חזן כי גם ש"ץ אחר אינו קבוע, ועלול להיות בו בדיוק אותם החששות לחסרונות

למי עדיפות בתפילת מעריב במוצאי שבת – למי שיש לו יארצייט על אביו באמצע השבוע, ומשתדל לעבור לפני התיבה במוצ"ש הקודם, או למי שאומר קדיש ומתפלל בתוך השנה על אח שלו

לשניהם אין חיוב כי מעריב שלפני מוצ"ש הוא רק מנהג ולא דוחה חיובים ומצד שני תפילה על אח זה רק 'התנדבות' [כמובן שמדובר שאין לו בנים- אם יש בנים א"כ אין צורך כי הבנים מתפללים], לכאורה הדבר הנכון יותר שיתפלל מי שיש לו יארצייט על אביו משום כיבוד אב.

האם בן יכול למחות בהוריו שיפסיקו מלדבר לשון הרע?

אסור למחות בהורים בצורה ישירה, ורק בצורה עקיפה ע"י רמז וכדו', או להטות את נושא השיחה לכיוון אחר.

לעתים מדברים לשון הרע בבית הורי, מה עלי לעשות?

כדאי להשתדל להסיט את נושא השיחה. אם אי אפשר, צריך להיזהר לא להראות כאילו אתה מקבל את הלשון הרע. אין להוכיח את ההורים בצורה ישירה, אם אפשר יש לומר למשל: "אולי לא כדאי לדבר על אנשים" וכדומה.

אני נותנת כספי מעשר להורי, וזה סכומים קטנים, האם אני יכולה במקום לתת להם את המעשרות, לשמור אצלי את הכסף הזה להוצאות, כדי שלא אבקש מהם, או שיש עניין דווקא לתת להם לדברים שהם בלאו הכי יחזירו לי?

צריך לתת את המעשר, ולא רק לא לקחת תמורתו.

התבקשתי לעשות טובה לשכן, והתבקשתי בפירוש שלא לספר על כך לבני משפחתי. מה עלי לעשות כשאבי שואל אותי על תוכן השיחה, ועלול להיפגע אם לא אספר לו?

אין היתר לעבור על גילוי סוד משום כיבוד הורים, ויש להתחמק באופן שההורים לא ייפגעו. במקום הצורך מותר אף לשנות משום השלום.

אני חיה בבית הורי, ובכל פעם שאני מעירה על משהו הדבר הופך לעימות, בעוד שכוונתי לטובה, בדברים שקשורים להלכה או להנהגה כללית. השאלה כיצד עלי לנהוג כשאני רואה אותם עושים דברים נוגדים את ההלכה?

אסור לבת להוכיח את הוריה אפילו בלשון רכה, וכמבואר בשלחן ערוך [יורה דעה סימן ר"מ סעיף י"א] ומותר רק לומר ברמז שכך כתוב בתורה ומעצמם יבינו, ואם א"א לומר באופן כזה – אין להוכיח כלל.

מה הדין אם אימי אינה מרוצה שאני מטפלת / מסייעת לסבתי מצד אבי?

אם אמך מעוניינת שבזמן הזה תעזרי לה במקום לסבתא, הרי שכבוד אמך קודם. אולם אם אין זה העניין, אין אמך יכולה למנוע אותך מלכבד את סבתך.

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?