פה ניתן להקדיש.
תוכן
בוודאי אסור לשמוע!
אבל יש מצוה אם אפשר לשמח אותו באופן כללי, זו מצוה שמביאה לחיי העולם הבא.
אכן, מבואר בספר חפץ חיים שהמדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כיון שבוודאי כל אדם אינו רוצה שידברו עליו לשון הרע.
בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה
לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל
ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר
לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'
מקובל בעל פה בשם החפץ חיים [והדברים כתובים גם ברמיזה בספר חפץ חיים] שלפעמים לספר כדי לפרוק את הלב זה בכלל לשון הרע לתועלת שמותר לאמרו.
כמובן צריך ליזהר מאוד בהיתר זה לא לעבור את הגבול הנכון.
אסור למחות בהורים בצורה ישירה, ורק בצורה עקיפה ע"י רמז וכדו', או להטות את נושא השיחה לכיוון אחר.
כדאי להשתדל להסיט את נושא השיחה. אם אי אפשר, צריך להיזהר לא להראות כאילו אתה מקבל את הלשון הרע. אין להוכיח את ההורים בצורה ישירה, אם אפשר יש לומר למשל: "אולי לא כדאי לדבר על אנשים" וכדומה.
יש להמנע מכתיבת התצהיר [על אף שמצוה להציל עשוק מיד עושקו, מכל מקום כיון שעל פי דין תורה אי אפשר להוציא ממון בעד אחד, וגם בהרבה מקרים בית המשפט מחייב יותר ממה שהיו מחייבים בבית דין לפי דין תורה, על כן אין להתערב בדבר. יעוין בכל זה בחפץ חיים הלכות רכילות כלל ט סעיף ב וסעיף יב
מותר לשאול. [כי אין כאן סוד, והדבר גלוי וידוע לכל].
צריך להעביר מידע ברמז, באופן שלא ייגרם נזק למפעל, ומאידך לא להזיק לעובד יותר מהנצרך. לכן נראה שעדיף לרמוז לאחראי על המיחשוב לחסום את האינטרנט, או לקנות תוכנה ולהודיע לעובדים שנקנתה תוכנה שכזו, בלי לפרט שם של עובד מסוים.
אם ברור לך שתשמעי לשון הרע בכל פעם שאת הולכת, אסור לך ללכת אליה, אולם אם אין הדבר ודאי, ויתכן שתוכלי להסיט את נושא השיחה – את יכולה ללכת, רק להשתדל בכל יכולתך להסיט את נושא השיחה.
יש לנסות קודם כל להוכיח את הרופא [כדאי לשלוח מכתב בעילום שם ולהתרות בו], ואם המצב יימשך – מותר להתלונן. רק יש להזהר שלא לעשות זאת בגלל רגשות נקם.
אם יתכן שבעתיד תתברר זהותו לשומע [כמו שקורה בדרך כלל] אסור לספר.
קשה כמובן לענות מרחוק, בלי להכיר את התמונה מקרוב, על כן אענה באופן כללי: א] אם על פי הדין התקיימו כל תנאי היתר לשון הרע לתועלת, אין צורך לבקש מחילה כלל. ב] אם היה אסור לספר, אולם הסיפור לא הוסיף נזק, גם אין צורך לבקש מחילה, ורק לעשות תשובה בין אדם לקונו. ג] אם הסיפור היסב נזק, יש לבקש מחילה, אולם לא באופן שיוסיף פגיעה חלילה, אלא למשל להתקשר קודם יום כיפור לאחל שנה טובה ולבקש מחילה באופן כללי אם אירע משהו ביחסי העבודה.
האיסור לספר על קטן הוא רק אם הדבר יכול לגרום לו נזק [ואם אין הדבר גורם לו נזק הוא מותר, רק בתנאי שלא יתכוון לגנותו].
אם היתה אפשרות לא לשמוע, יש בכך איסור שמיעת לשה""ר. אך אם הנהג אמר את דבריו, ולא היתה אפשרות שלא לשמוע, אין בכך שום איסור.
לשמחתנו עדיין לא הגענו למצב שכל לשון הרע מתפרסם בתקשורת, ונקוה שלעולם לא נגיע לכך. לגבי דברים שכבר התפרסמו הדין הוא כדלהלן: 1. אם הדבר התפרסם ונודע לכל, מותר לספרו, בתנאי שיתקיימו התנאים דלהלן: א. לא להוסיף פרשנות ומילות גנאי על הנושא. ב. שלא תהיה כוונת המספר לפרסם את הדבר יותר ולהזיק למי שמספרים עליו. 2. אם הדבר לא נודע לכל, אין לספרו.
יש לברר האם מדובר במקרה חד פעמי או בדבר קבוע [אפשר אולי לברר אצל המחנכת], אם מדובר בדבר חד פעמי אין לעשות דבר. אם הדבר קבוע, יש לנסות להוכיחה קודם [מסתבר שכדאי לשלוח מכתב אנונימי כביכול בשם אחד ההורים ולהבהיר שאם הדבר ימשיך נאלץ להודיע על כך לממונים עליה]. אם למרות כן הדבר ימשך צריך לדווח על כך, אולם יש ליזהר מאוד בתנאי היתר סיפור לתועלת, א. לכוון אך ורק לתועלת ולא עם חשבונות אישיים חלילה. ב. לא להגזים, ולספר אך ורק את הנצרך.
מסתבר שלא בכל ישיבה ליד שאר האנשים ודאי שידברו לשון הרע, ועל כן אין חשש בזה, אולם צריך להשתדל לא להקשיב לדיבורים אסורים. אם המצב שונה, ובכל ישיבה אכן מדברים, צריך להתרגל להתרכז בעבודה ולא לשמוע מה ועל מה מדברים בסביבה.
הדבר תלוי האם הדיבור יכול להזיק להם, ולכאורה בדרך כלל אין חשש בדבר.
מותר לאדם לדבר לשון הרע על עצמו, אולם מקובל בשם החפץ חיים שאם אין השומעים יודעים שהוא מדבר על עצמו הדבר אסור, משום מראית העין. (שנראה לאנשים שהוא מדבר לשה"ר, והדבר יכול לגרום לזלזול באיסור.)
אם על ידי דיבורו מתגנה לוי יותר בעיני שמעון, אסור. ואם לא – מותר.
אם המחנכת ידעה את מצבה הקודם, כך שהיא לא התגנתה בעיניה כעת מדיבורים אלו, מותר לומר כך.
אדם שמתייעץ, זכותו לקבל את כל המידע הנצרך לו, ואין חשש לשון הרע לספר לו את כל האמת. (כמובן, רק אם ברור לך שכך היא האמת, ולא רק מתחושה עצמית שזאת עדיפה מזאת).
אם ביכולתך לשוחח עם העובד השני ולהסביר לו את המצב וכו' עליך לעשות כן. אם נראה שאין סיכוי שזה יעזור, מותר לך לרמוז למעביד על כך, ואם לא יעזור ברמיזה – אף לומר מפורשות. (כל זה בתנאי שהמעביד לא ינשל אותו מזכויות המגיעות על פי הדין).
בחפץ חיים [חלק א' ח' ג'] כתב לגבי איסור לשון הרע על קטן, שאין איסור לדבר עליו אלא אם כן יש חשש שהדבר יזיק לו [אף שבדרך כלל אסור לגנות אדם אף אם לא יהיה לו נזק מזה, בקטן שבעצם אינו בן בחירה כלל, אין כאן גנאי אמיתי, ולכן אין איסור לדבר עליו כל זמן שלא יגרם לו נזק מכך]. וכן הדין בעניננו שאם יתכן שהבת תינזק חלילה מזה – אסור לדבר עליה, אולם אם אין חשש כזה [וכנראה שכך הוא המצב בדרך כלל] – מותר לדבר עליה [משום שבאמת אין כאן שום גנאי בה שבמסכנותה עשתה כך].
אם השומע אינו קשור למידע, ואין מתעורר לו שום הקפדה וכו' בגלל מה שמספרים לו, אין בכך משום רכילות.
רצוי לענות בסגנון ‘אינני יודעת, כדאי להתעניין אצל אנשים שהתנסו בטיפול’.
אם שואלים אתכם על מצב הבריאות במשפחה, בודאי שמותר וחובה לספר את הדבר. אולם אם לא שואלים אתכם, אין להתערב ולספר.
חילוני שהינו בגדר תינוק שנשבה אסור לספר עליו לשון הרע, ומכיון שקשה לברר על כל אחד אם הוא כזה, ע""כ באופן כללי אסור בדרך כלל לספר לשון הרע על חילוני.
אם הסיפור הוא ללא תועלת, יש בו משום לשון הרע. (ולתועלת לפעמים מותר לספר, רק שיש בדבר הרבה פרטים שא"א לפרטם כאן).
אסור לצער אף בריה, וכן החובה להתנהג בדרך ארץ וכו' שייכים בודאי אף לגבי גויים, ומי שאינו נזהר בזה אף מחלל שם שמים פעמים רבות חלילה ע"י התנהגותו. אולם איסור לשון הרע, בתור איסור פרטי ומיוחד עם כל פרטי דיניו, נאמר רק בתוך עם ישראל.
אם הדבר מפורסם לכל אין איסור בדבר.
אין לדווח, כל זמן שמדובר במקרה בודד במשפחה, ואין בסיס לחשוב שמדובר במשהו גנטי
אם היא עושה את זה בפהרסיא בלי להתבייש ר"ל, אין איסור לספר את זה, רק שלא להוסיף מלות גנאי.
מכיון שהשומעת איננה יודעת באיזה נהג מדובר, אין בסיפור משום לשה""ר. (אלא אם כן חברת המוניות מתגנה בעיניה).
כשמישהו מברר על בעל מקצוע, חובה לומר לו את כל האמת עליו [כמובן מה שידוע באמת, ולא מה שנדמה שאולי], כי זכותו לקבל את כל המידע ולהחליט אם זה מתאים לא, ואסור להכשילו בעיצה שאינה הוגנת.
אם הקריאה הנוספת היא על ידי אדם שכבר ידע את האמור במכתב, ואין אותו אדם [שעליו נכתב המכתב] מתגנה יותר בעיני הקורא על ידי הקריאה הנוספת, אין בזה תוספת איסור לכותב. אולם אם קורא את זה אדם נוסף, או אפילו שכבר קרא, אולם עכשיו מתגנה מי שסיפרו עליו יותר בעיניו, יש בכך תוספת איסור גם למספר וגם לקורא .
אנו משתמשים בעוגיות לצורך תפעול תקין של האתר, שיפור חוויית הלימוד באתר 'שתי הלכות ביום', ומדידה סטטיסטית של השימוש באתר.
המידע שנאסף אינו מזהה אותך אישית.
המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש בעוגיות בהתאם ל־ מדיניות פרטיות
You can see how this popup was set up in our step-by-step guide: https://wppopupmaker.com/guides/auto-opening-announcement-popups/
You can see how this popup was set up in our step-by-step guide: https://wppopupmaker.com/guides/auto-opening-announcement-popups/
You can see how this popup was set up in our step-by-step guide: https://wppopupmaker.com/guides/auto-opening-announcement-popups/
[contact-form-7 id="65660" title="טופס לרכישת חוברות"]
[contact-form-7 id="98763" title="גם אני רוצה להודות ולשתף"]
[contact-form-7 id="65312" title="product"]