יום חמישי
ט' כסלו התשפ"ז

נושא: שמירת הלשון

שמירת הלשון

37 שאלות
שאלה: כיצד יש לנהוג כשמישהו ממורמר, עצוב או זועף מספר לי לשון הרע . מצד אחד זה לשון הרע מצד שני הוא עלול היפגע אם דוחים אותו (אשכנז)

בוודאי אסור לשמוע!

אבל יש מצוה אם אפשר לשמח אותו באופן כללי, זו מצוה שמביאה לחיי העולם הבא.

 

האם בדיבור לשון הרע עוברים גם על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'?

אכן, מבואר בספר חפץ חיים שהמדבר לשון הרע מבטל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, כיון שבוודאי כל אדם אינו רוצה שידברו עליו לשון הרע.

יש לי תלמידה לשעבר, שההורים שלה היו מאד מיודדים איתנו. האבא היה ת"ח גדול בכולל עם בעלי והאמא היתה מחנכת בביה"ס יחד איתי והיינו מאד בידידות. הבחורה בת 27-28 האב נפטר ממחלה קשה והאמא נפטרה בפתאומיות לפני 4 שנים. 3 אחיות נישאו בשנתיים האחרונות ב"ה ועקפו אותה. בין היתר, גם זה השפיע עליה מאד לרעה. הבחורה תמיד היתה קצת מסורבלת מבחינה חברתית - איזשהו קושי או שוני חברתי אבל מאד חכמה וחביבה רק קצת לפעמים לא כמו כולם... חשוב לציין שכשהיתה תלמידה בביה"ס אף פעם לא היתה בעיה מנטלית אבל אחרי הטראומות שעברה אני יודעת שהיא כעת במצב רגשי לא יציב. לפעמים כשהיא עצובה או מרירה היא יכולה לטרוק דלתות, או להשליך חפצים לפעמים סובלת מנידודי שינה, לפעמים ממצב רוח מר. ב"ה היא הולכת לטיפול רגשי. אחותה אמרה לי שהתרפיסטית מכוונת אותה לקחת כדורים אבל היא מסרבת בכל תוקף. הרבה מנסים להציע לה שידוכים מכירים את הבעיות החיצוניות (החברתיות) ומציעים משהו בהתאם. אבל אני יודעת את השאר. (היא שולחת את כולם אלי לבירורים.) מחר צריכים להגיע אלינו משפחה שיש להם בן שגם הוא קצת מסורבל חברתית ורוצים לברר אצלי עליה, בתור מי שהכי קרובה אליה. האם אני חייבת לספר את מה שנודע לי מאחותה? יש הרבה ידידות שטוענות שברגע שתתחתן ותהיה לה הפינה שלה, היא תרגע. אחרות טוענות שאי אפשר ככה להתחתן. אבל הבעיה היא שאת כולם היא שולחת אלי ואם אני אומר לכל אחד את הפרט הזה שאני יודעת - אף אחד לא ישתדך איתה... מה עלי לעשות? מחר מגיעים אלי זוג לשמוע פרטים מה עלי להגיד? אם אפשר לענות כמה שיותר מהר כי כבר מחר אדרש לענות תשובה.

בימינו צריך מאוד להבדיל בין בעיה נפשית אמיתית לבין קושי טקטי ואולי חוסר מוצלחות חברתית שבעידן שלנו שיש הרבה מטפלים ופרסום אז מטפלים גם בזה

לפי המתואר, אין לה חיסרון במידות טובות ולא בהבנה איך צריך להתייחס לבעל וגם יכולה לעבוד בעבודה סבירה, ואפילו את השכל והתבונה לא לקחת כדורים היה לה, אם כן אין כאן חיסרון משמעותי לבעל

ולפי המתואר גם המיועד דומה לה בדיוק בנקודה הזאת, כך שגם מבחינת הציפיות הכל מתאים פחות או יותר

לכן אחרי כל השבחים והמעלות שבאים כרגיל בהגזמה מסויימת בשידוכים, אפשר לכל היותר לומר שהחלק החברתי [או הטקטי] הוא לא החלק החזק שלה- אבל זה לא מפריע לה לחיים בשום דבר בכלל - ולהמשיך במעלותיה במידות וביראת שמים ובעבודה וכו'

 

ראיתי עוול שנעשה במקום העבודה שלי כלפי עובדים מסוימים. משהו מאוד לא הוגן גם לפי תקנות דיני העבודה. חזרתי הביתה ושיתפתי את בעלי במה שנעשה, כי כשהגעתי הביתה הרגשתי מעמסה כל כך כבדה בלב שהייתי חייבת לחלוק את זה עם מישהו, האם יש בזה איסור לשון הרע ?

מקובל בעל פה בשם החפץ חיים [והדברים כתובים גם ברמיזה בספר חפץ חיים] שלפעמים לספר כדי לפרוק את הלב זה בכלל לשון הרע לתועלת שמותר לאמרו.
כמובן צריך ליזהר מאוד בהיתר זה לא לעבור את הגבול הנכון.

האם בן יכול למחות בהוריו שיפסיקו מלדבר לשון הרע?

אסור למחות בהורים בצורה ישירה, ורק בצורה עקיפה ע"י רמז וכדו', או להטות את נושא השיחה לכיוון אחר.

כעסתי על חברתי ושיתפתי את בעלי בסיפור המעשה, האם נהגתי נכון? האם זה לשון הרע?

אם הסיפור הוא ללא תועלת, יש בו משום לשון הרע. (ולתועלת לפעמים מותר לספר, רק שיש בדבר הרבה פרטים שא"א לפרטם כאן).

האם מותר לספר לשון הרע על גוי?

אסור לצער אף בריה, וכן החובה להתנהג בדרך ארץ וכו' שייכים בודאי אף לגבי גויים, ומי שאינו נזהר בזה אף מחלל שם שמים פעמים רבות חלילה ע"י התנהגותו. אולם איסור לשון הרע, בתור איסור פרטי ומיוחד עם כל פרטי דיניו, נאמר רק בתוך עם ישראל.

האם מותר לומר על אדם מישראל שעזב את הדת. כשזה משהו שהרבה אנשים כבר יודעים עליו?

אם הדבר מפורסם לכל אין איסור בדבר.

ביררו אצלי לגבי משפחה בענין שידוכים, ובמקרה ידוע לי שאחד מבני המשפחה מאובחן ומטופל כחולה נפש, האם עלי להוסיף מידע זה גם אם לא נשאלתי עליו?

אין לדווח, כל זמן שמדובר במקרה בודד במשפחה, ואין בסיס לחשוב שמדובר במשהו גנטי

האם מותר לומר על אישה שהולכת שלא בצניעות?

אם היא עושה את זה בפהרסיא בלי להתבייש ר"ל, אין איסור לספר את זה, רק שלא להוסיף מלות גנאי.

סיפרתי על נהג מונית שלקח ממני קצת יותר כסף בלי הצדקה. השומעת לא יכולה לדעת באיזה נהג מדובר. האם נכשלתי בלשון הרע?

מכיון שהשומעת איננה יודעת באיזה נהג מדובר, אין בסיפור משום לשה""ר. (אלא אם כן חברת המוניות מתגנה בעיניה).

האם כששואלים אותי על בעל מקצוע, כגון על מטפלת, אני צריכה לשקר כדי לומר שהכל מצויין או שמותר לי לציין גם את המגרעות?

כשמישהו מברר על בעל מקצוע, חובה לומר לו את כל האמת עליו [כמובן מה שידוע באמת, ולא מה שנדמה שאולי], כי זכותו לקבל את כל המידע ולהחליט אם זה מתאים לא, ואסור להכשילו בעיצה שאינה הוגנת.

אם קרה ונאמר לי לשון הרע בכתב, וכעבור זמן מה אני קוראת שוב את הכתוב, מי שכתב את הלשון הרע עובר שוב את האיסור בכל פעם שמישהו קורא את זה (בשוגג או במזיד)?

אם הקריאה הנוספת היא על ידי אדם שכבר ידע את האמור במכתב, ואין אותו אדם [שעליו נכתב המכתב] מתגנה יותר בעיני הקורא על ידי הקריאה הנוספת, אין בזה תוספת איסור לכותב. אולם אם קורא את זה אדם נוסף, או אפילו שכבר קרא, אולם עכשיו מתגנה מי שסיפרו עליו יותר בעיניו, יש בכך תוספת איסור גם למספר וגם לקורא .

לעתים מדברים לשון הרע בבית הורי, מה עלי לעשות?

כדאי להשתדל להסיט את נושא השיחה. אם אי אפשר, צריך להיזהר לא להראות כאילו אתה מקבל את הלשון הרע. אין להוכיח את ההורים בצורה ישירה, אם אפשר יש לומר למשל: "אולי לא כדאי לדבר על אנשים" וכדומה.

נתבקשתי לכתוב תצהיר לבית משפט, ולפרט בו דברים שנעשו על ידי אחד העובדים בעסק, באם אעשה כן אצטרך לפרט התנהלויות לא תקינות מבחינה ממונית שהייתי עד להם, וגרמו נזקים לאחרים. האם מותר לי לכתוב את התצהיר ולהגישו לבית המשפט?

יש להמנע מכתיבת התצהיר [על אף שמצוה להציל עשוק מיד עושקו, מכל מקום כיון שעל פי דין תורה אי אפשר להוציא ממון בעד אחד, וגם בהרבה מקרים בית המשפט מחייב יותר ממה שהיו מחייבים בבית דין לפי דין תורה, על כן אין להתערב בדבר. יעוין בכל זה בחפץ חיים הלכות רכילות כלל ט סעיף ב וסעיף יב

ראיתי בן אדם שעושה מעשה לא טוב האם מותר לי לשאול את שמו, ללא תועלת?

מותר לשאול. [כי אין כאן סוד, והדבר גלוי וידוע לכל].

במקום עבודתי יש עובדת המשתמשת לרעה לקניית ומכירת מניות דרך האינטרנט במשך שעות רבות ביום. היא מנסה להסתיר זאת מהסביבה על ידי פתיחת מסמכים נוספים, אך ניתן לראות זאת בבירור. האם אני יכולה לרמוז זאת לאחראי על המחשבים, למשל להמליץ בפניו על רכישת תוכנה העוקבת אחרי ביצועי העובדים במחשב וכדומה?

צריך להעביר מידע ברמז, באופן שלא ייגרם נזק למפעל, ומאידך לא להזיק לעובד יותר מהנצרך. לכן נראה שעדיף לרמוז לאחראי על המיחשוב לחסום את האינטרנט, או לקנות תוכנה ולהודיע לעובדים שנקנתה תוכנה שכזו, בלי לפרט שם של עובד מסוים.

אני הולכת לשיעור התעמלות מיוחד שעוזר לבריאותי. המורה אמנם חרדית, אבל היא מדברת לשון הרע. בדרך כלל זה על אנשים שאינני מכירה, אבל לפעמים אני מכירה, אבל אני לא מקבלת את הדברים בליבי. האם מותר לי ללכת לשם?

אם ברור לך שתשמעי לשון הרע בכל פעם שאת הולכת, אסור לך ללכת אליה, אולם אם אין הדבר ודאי, ויתכן שתוכלי להסיט את נושא השיחה – את יכולה ללכת, רק להשתדל בכל יכולתך להסיט את נושא השיחה.

האם מותר להתלונן על רופא שאינו ממלא את תפקידו כראוי [מגיע באיחור של חצי שעה, משוחח שיחות פרטיות בזמן שפציינטים ממתינים, מבלה זמן בלתי סביר בהכנת קפה וכדומה], אם אתלונן עליו בפני המעסיקים – יתכן שהדבר ישפיע על המשך העסקתו. האם הדבר מותר?

יש לנסות קודם כל להוכיח את הרופא [כדאי לשלוח מכתב בעילום שם ולהתרות בו], ואם המצב יימשך – מותר להתלונן. רק יש להזהר שלא לעשות זאת בגלל רגשות נקם.

האם מותר לדבר לשון הרע על מישהו שזהותו לא ידועה לשומע?

אם יתכן שבעתיד תתברר זהותו לשומע [כמו שקורה בדרך כלל] אסור לספר.

דיברתי לשון הרע על חבר לעבודה, שהיה לקראת פיטורין. דיברתי עם אחראי על המחלקה בעיקר על מנת שידריך את העובד [כיון שהוא לא הסכים לשמוע ממני ייעוץ], אבל לא רק שהוא לא הדריך אותו כראוי, אלא העביר את המידע השלילי להנהלה. אחר כך התברר לי שעמדו לפטר אותו ממילא, רק שהדברים שלי הוסיפו שמן למדורה. אותו עובד אינו יודע שאני העברתי את האינפורמציה המסוימת הזו, שהיתה חלק מהסיבה לפיטוריו, ואם אבקש ממנו מחילה אני בטוח שהוא ייפגע ויצטער מאוד, מה עושים?

קשה כמובן לענות מרחוק, בלי להכיר את התמונה מקרוב, על כן אענה באופן כללי: א] אם על פי הדין התקיימו כל תנאי היתר לשון הרע לתועלת, אין צורך לבקש מחילה כלל. ב] אם היה אסור לספר, אולם הסיפור לא הוסיף נזק, גם אין צורך לבקש מחילה, ורק לעשות תשובה בין אדם לקונו. ג] אם הסיפור היסב נזק, יש לבקש מחילה, אולם לא באופן שיוסיף פגיעה חלילה, אלא למשל להתקשר קודם יום כיפור לאחל שנה טובה ולבקש מחילה באופן כללי אם אירע משהו ביחסי העבודה.

יש איסור בדיבור לשון הרע על ילד קטן?

האיסור לספר על קטן הוא רק אם הדבר יכול לגרום לו נזק [ואם אין הדבר גורם לו נזק הוא מותר, רק בתנאי שלא יתכוון לגנותו].

נהג מונית אמר לי על נהגי התחנה המתחרה, שהרבה מהם גרושים, כי הם עובדים בלי גבול ולא הולכים הביתה. לא קיבלתי את זה בליבי. זו השעה שלי של שמירת הלשון. נכשלתי?

אם היתה אפשרות לא לשמוע, יש בכך איסור שמיעת לשה""ר. אך אם הנהג אמר את דבריו, ולא היתה אפשרות שלא לשמוע, אין בכך שום איסור.

בימינו הרי כל הדברים מתפרסמים ברגע באינטרנט/בעיתון להרבה יותר מ-3 אנשים ומסתמא יש לפחות 3 שאינם יראי שמיים שנחשפים לדברים ויפרסמו אותם. אם כן, ההיתר הזה של 'בפני שלשה' יוביל לכך שתמיד מותר לדבר על כולם ועל הכל ובכל מקום כי הדברים מפורסמים בעל הערים (ואפילו הארצות)…האם אכן כך הם פני הדברים?

לשמחתנו עדיין לא הגענו למצב שכל לשון הרע מתפרסם בתקשורת, ונקוה שלעולם לא נגיע לכך. לגבי דברים שכבר התפרסמו הדין הוא כדלהלן: 1. אם הדבר התפרסם ונודע לכל, מותר לספרו, בתנאי שיתקיימו התנאים דלהלן: א. לא להוסיף פרשנות ומילות גנאי על הנושא. ב. שלא תהיה כוונת המספר לפרסם את הדבר יותר ולהזיק למי שמספרים עליו. 2. אם הדבר לא נודע לכל, אין לספרו.

במסגרת עבודתי אני מגיעה מידי פעם לכיתות הנמוכות בבתי ספר שונים, לאחרונה הגעתי לכיתה שבה המורה התנהגה בצורה מזעזעת, צעקה על הילדות וכו', האם מותר לי לדווח על הממונים עליה על ההתנהגות החריגה.

יש לברר האם מדובר במקרה חד פעמי או בדבר קבוע [אפשר אולי לברר אצל המחנכת], אם מדובר בדבר חד פעמי אין לעשות דבר. אם הדבר קבוע, יש לנסות להוכיחה קודם [מסתבר שכדאי לשלוח מכתב אנונימי כביכול בשם אחד ההורים ולהבהיר שאם הדבר ימשיך נאלץ להודיע על כך לממונים עליה]. אם למרות כן הדבר ימשך צריך לדווח על כך, אולם יש ליזהר מאוד בתנאי היתר סיפור לתועלת, א. לכוון אך ורק לתועלת ולא עם חשבונות אישיים חלילה. ב. לא להגזים, ולספר אך ורק את הנצרך.

אדם העובד במקום עבודה שבו הוא יושב בקרבת מקום לאנשים שהוא יודע שהם מדברים לשון הרע, אך אין לו אפשרות לשנות את מקום הישיבה, האם מותר לו להמשיך לבא למקום עבודתו?

מסתבר שלא בכל ישיבה ליד שאר האנשים ודאי שידברו לשון הרע, ועל כן אין חשש בזה, אולם צריך להשתדל לא להקשיב לדיבורים אסורים. אם המצב שונה, ובכל ישיבה אכן מדברים, צריך להתרגל להתרכז בעבודה ולא לשמוע מה ועל מה מדברים בסביבה.

יש לי חברה שמכירה כל מיני ילדים מוגבלים, ויש לה איתם קשר, ומידי פעם היא מספרת לי עליהם – במה בדיוק הם חולים, וגם סתם דברים, עם שמות. האם זה עלול להיות לשה""ר, כי הרי אסור לספר על מחלה של אדם? אך מצד שני זה לא דבר שניתן להסתיר, כיון שאלו מחלות שמבחינים בהם מיד כשרואים את הילד.

הדבר תלוי האם הדיבור יכול להזיק להם, ולכאורה בדרך כלל אין חשש בדבר.

האם זה נכון שאסור לאדם לדבר לשה"ר על עצמו?

מותר לאדם לדבר לשון הרע על עצמו, אולם מקובל בשם החפץ חיים שאם אין השומעים יודעים שהוא מדבר על עצמו הדבר אסור, משום מראית העין. (שנראה לאנשים שהוא מדבר לשה"ר, והדבר יכול לגרום לזלזול באיסור.)

ראובן ושמעון כבר יודעים על לוי שהוא קמצן. האם יש משום איסור לשון הרע שראובן יגיד לשמעון 'איזה קמצן לוי'?

אם על ידי דיבורו מתגנה לוי יותר בעיני שמעון, אסור. ואם לא – מותר.

למדנו על הביטוי "מי היה מאמין שפלוני יצליח כל כך", שהוא אסור מצד לשון הרע. יש לי תלמידה שלא השקיעה עד עכשיו בלימודים וכמובן הציונים במבחנים היו בהתאם. לאחר החופש חזרה התלמידה בגישה שונה והצליחה במבחן. האם בכך שאני אומר עליה בפני המחנכת שלא האמנתי שהיא תצליח זהו אבק לשון הרע? המטרה שלי לתת לה חיזוק להצלחתה ולהמשך הדרך. מה ההלכה בכך?

אם המחנכת ידעה את מצבה הקודם, כך שהיא לא התגנתה בעיניה כעת מדיבורים אלו, מותר לומר כך.

חברה שאלה אותי על 2 קוסמטיקאיות, שהיא יודעת שהייתי אצל שתיהן, לדעתי אחת מהן יותר טובה מכל הבחינות, וכדי לענות לה את האמת אני חייבת לדבר בגנותה של האחרת (לפחות יחסית לשניה), ואיני רוצה בכך, אך מצד שני איני רוצה להטעות את חברתי ולומר שהן שוות או משהו כזה, כי זה ממש לא נכון, ובאמת אני רוצה שהיא תצליח, מה עלי לעשות?

אדם שמתייעץ, זכותו לקבל את כל המידע הנצרך לו, ואין חשש לשון הרע לספר לו את כל האמת. (כמובן, רק אם ברור לך שכך היא האמת, ולא רק מתחושה עצמית שזאת עדיפה מזאת).

עובד נוסף בצוות שלי אינו עושה את עבודתו, וכתוצאה מכך כל העבודה מוטלת עלי, האם מותר לי לומר לבוס שלנו שהוא לא עושה את עבודתו? ו/או לרמוז לו שהעומס המוטל עלי לא הגיוני והוא יבין לבד שהקולגה שלי חולם רוב היום? (הוא עלול לפטר אותו בגלל זה)

אם ביכולתך לשוחח עם העובד השני ולהסביר לו את המצב וכו' עליך לעשות כן. אם נראה שאין סיכוי שזה יעזור, מותר לך לרמוז למעביד על כך, ואם לא יעזור ברמיזה – אף לומר מפורשות. (כל זה בתנאי שהמעביד לא ינשל אותו מזכויות המגיעות על פי הדין).

אני רכזת דירה של חינוך מיוחד, וכתוצאה מכך אני שומעת דברים רבים על הבנות, שהרבה מהם מביאים תועלת, אך גם פעמים אנו מספרות בין הרכזות על כל מיני דיירות בתור פורקן / בתור דבר מעניין שאירע, ללא תועלת ממש, השאלה עד כמה מותר לדבר על בנות של חינוך מיוחד שאינו נכלל בגדר הלשון הרע ?

בחפץ חיים [חלק א' ח' ג'] כתב לגבי איסור לשון הרע על קטן, שאין איסור לדבר עליו אלא אם כן יש חשש שהדבר יזיק לו [אף שבדרך כלל אסור לגנות אדם אף אם לא יהיה לו נזק מזה, בקטן שבעצם אינו בן בחירה כלל, אין כאן גנאי אמיתי, ולכן אין איסור לדבר עליו כל זמן שלא יגרם לו נזק מכך]. וכן הדין בעניננו שאם יתכן שהבת תינזק חלילה מזה – אסור לדבר עליה, אולם אם אין חשש כזה [וכנראה שכך הוא המצב בדרך כלל] – מותר לדבר עליה [משום שבאמת אין כאן שום גנאי בה שבמסכנותה עשתה כך].

האם יש איסור רכילות בכך ש-ד' סיפר ל-ג' ש-ב' אמר לו משהו על א' (לא דבר רע, אלא מידע סתמי).

אם השומע אינו קשור למידע, ואין מתעורר לו שום הקפדה וכו' בגלל מה שמספרים לו, אין בכך משום רכילות.

אני עובדת במשרד המעניק שירותי מזכירות למכון רפואי הנותן סידרת טיפולים האמורה להועיל לבעיות מסוימות. לפי תגובות האנשים אני רואה בבירור שהטיפול אינו מועיל כלל. קורה שאנשים שואלים את דעתי לפני שהם משלמים מה דעתי על הטיפול. מה עלי לענות?

רצוי לענות בסגנון ‘אינני יודעת, כדאי להתעניין אצל אנשים שהתנסו בטיפול’.

אני מכירה משפחה שיש להם בן שסובל ממחלת נפש, ויש להם בת מוצלחת בשידוכים. האם עלי לספר זאת כאשר שואלים אותי על המשפחה? והאם עלי לספר זאת גם אם לא שואלים?

אם שואלים אתכם על מצב הבריאות במשפחה, בודאי שמותר וחובה לספר את הדבר. אולם אם לא שואלים אתכם, אין להתערב ולספר.

מה דינם של אנשים חילוניים לגבי איסור לשון הרע?

חילוני שהינו בגדר תינוק שנשבה אסור לספר עליו לשון הרע, ומכיון שקשה לברר על כל אחד אם הוא כזה, ע""כ באופן כללי אסור בדרך כלל לספר לשון הרע על חילוני.

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?