ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ב, ח-ט
ח) ישראל וגר שאין לו יורשים, ששרויים במערה אחת, ומת הגר מבעוד יום, אף על פי שלא החזיק ישראל אחר בנכסיו עד שחשיכה, הרי זה המחזיק לאחר כניסת השבת אוסר את הטלטול במערה, עד שיבטל את רשותו, שהרי הוא כיורש. ואם מת הגר משחשיכה, אף על פי שהחזיק ישראל אחר בנכסיו, אינו אוסר עליו, אלא בהתירו הראשון הוא עומד, כפי שהיה הטלטול מותר בזמן כניסת השבת, שהיה הגר חי.
ט) ישראל הדר עם הגוי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו את הטלטול, שדירת הגוי אינה 'דירה', אלא כבהמה הוא חשוב. ואם היו שני ישראלים או יתר וגוי שכן עמהן, הרי זה אוסר עליהם, ודבר זה גזירה דרבנן היא, כדי שלא ישכינו ישראל גויים עמהן, שלא ילמדו ממעשיו. ולמה לא גזרו בישראל אחד וגוי אחד, מפני שאינו דבר מצוי שידור ישראלי עם גוי אחד בחצר אחת, שהרי יפחד שמא יתיחד עמו ויהרגנו, וכבר אסרו להתיחד עם הגוי מחשש שיהרגנו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
