ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ב, ז
ז) שני בתים בשני צדי רשות הרבים, והקיפום נכרים מחיצה בשבת, אין מבטלין את רשותם זה לזה, הואיל ואי אפשר להם לערב מאמש, בשעת כניסת השבת, שהרי באותו זמן לא היו מוקפים.
אחד מבני חצר שמת, והניח רשותו לאחד מן השוק, שאינו מבני החצר, אם מת מבעוד יום – קודם כניסת השבת, הרי היורש שאינו מבני החצר אוסר עליהם, ואם מת משחשיכה, אינו אוסר עליהם, כיון שבשעת כניסת השבת היה הטלטול מותר. אחד מן השוק שמת, והיתה לו דירה בחצר, והניח רשותו לאחד מבני החצר, אם מבעוד יום מת, אינו אוסר עליהם, שהרי כולן מעורבים, והעירוב של היורש מועיל גם לגבי הבית שירש מאותו אדם, ואם מת משחשיכה, כיון שבכניסת השבת לא היתה הדירה ברשות היורש, הרי זה אוסר עליהם, עד שיבטל רשות מורישו להן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
