ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ג, ג-ד

ג) כותל שבין שתי חצרות, או מַתְבֵּן שבין שתי חצרות, אם היה גובהו פחות מעשרה טפחים, מערבין בני שתי החצרות עירוב אחד, ואין מערבין שנים, כיון שכותל זה אינו נחשב כמחיצה. היה הכותל או המתבן גבוה עשרה או יתר על כן, מערבין שני עירובין, אלו לעצמן ואלו לעצמן. ואם היה ביניהם סולם מכאן וסולם מכאן, הרי הן – הסולמות נחשבים כפתח בין שתי החצרות, ואם רצו, מערבין עירוב אחד. ואפילו היה הסולם זקוף וסמוך לכותל, שהרי אין יכולין לעלות בו עד שימשך ויתרחק מתחתיו מן הכותל, מכל מקום הרי זה מתיר. ואפילו לא היה מגיע ראש הסולם לראש הכותל, אם נשאר ביניהן פחות משלשה טפחים, הרי זה מתיר, ומערבין עירוב אחד אם רצו:
ד) היה הכותל שבין שתי החצרות רחב ארבעה, ועשה סולם מכאן וסולם מכאן, אף על פי שהסולמות מרוחקים זה מזה, ואינם זה כנגד זה, כיון שהכותל רחב וניתן להלך על גביו ממקום הסולם האחד למקום הסולם השני, ולעבור כך מחצר לחצר, אם רצו מערבין עירוב אחד. ואם אין ברוחב הכותל ארבעה טפחים, אם אין בין הסולמות מרחק של שלשה טפחים, מערבין עירוב אחד. ואם היה ביניהם מרחק של שלשה טפחים, מערבין שנים:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!