ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ג, יא
יא) היתה הפרצה שבכותל פחותה מעשר אמות, ובא להשלימה [-להרחיב את הפירצה] ליתר מעשר אמות, אינו צריך לפרוץ את הכותל לכל גובהו, אלא חוקק בכותל את השלמת רוחב הפירצה לעשר אמות רק עד גובה עשרה טפחים, כיון שמעשיו מוכיחלים שהוא רוצה לחבר את החצרות יחד, ומערבין עירוב אחד. ואם בא לפרוץ לכתחלה פרצה חדשה שהיא יתר מעשר אמות בכל הכותל, כיון שאין מעשיו מוכיחים שרצונו לחבר את החצרות לגמרי, אלא רק רוצה להשתמש עם בני החצר השניה, ולכן צריך להיות גובה הפרצה יותר מעשרה טפחים, בשיעור מלוא קומתו, שיכול אדם לעבור מחצר לחצר ללא דוחק.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
