מסכת ברכות, פרק ג, שיעור 48
משנה
במשניות לעיל הובאה תקנת עזרא, שבעל קרי אינו קורא קריאת שמע או מתפלל עד שיטבול. משנתנו דנה עתה במי שהוא טמא בין כך משום דבר אחר, האם תיקנו בו טבילה זו:
זָב, הטמא שבעה ימים, שֶׁרָאָה קֶרִי בתוך אותם ימי טומאתו, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, והרי דינה כבעל קרי לגבי טבילה זו, ושניהם אינם נטהרים על ידי טבילה זו, מכל מקום צְרִיכִין טְבִילָה – טבילת עזרא, כשאר כל אדם. וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר מטבילה זו, כיון שבין כך אינם נטהרים על ידה, ורק אחרי שיסיימו את ימי טומאתם יטבלו. [אמנם כפי שהתבאר לעיל לא התקבלה תקנה זו בישראל, וביטלוה חכמים. רבינו יונה].
גמרא
אומר הרי"ף: מֵהָא מַתְנִיתִין שָׁמְעִינַן – ממשנה זו יש ללמוד דְּזָבִין וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת, כּוּלְּהוּ – כולם חַיָּיבִין בִּתְפִלָּה, ושלא כדעת הפוטרים אותם מתפילה, דְּדָיְיקִינַן – שהרי יש לדייק מהאמור במשנתנו, טַעֲמָא – שהטעם שיש נידון במשנתנו אם צריכים טבילה או לא, כיון דְּמדובר בזָב שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, הוּא דִּצְרִיכֵי טְבִילָה – ורק בהם סובר תנא קמא שיש צורך בטבילה, ומשמע, הָא – אבל זָב שֶׁלֹּא רָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁלֹּא פָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, אֵין צְרִיכִין טְבִילָה, לְדִבְרֵי הַכֹּל – בין לתנא קמא ובין לרבי יהודה. פוסק הרי"ף: וְכֵן הֲלָכָה:
(ספר יוחסין)
