ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ה, א-ב
א) אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לענין סחורה, כגון שקנו יין בשותפות, או שמן או דבש וכיוצא בהן, אינן צריכין שיתוף אחר לענין שבת, אלא סומכין על שיתוף של סחורה, והוא [-ובתנאי] שיהיה המין שהן שותפין בו מין אחד, ובכלי אחד, אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן, או שהיה הכל יין והיה בשני כלים, הרי אלו צריכין שיתוף אחר לענין שבת:
ב) אחד מבני המבוי שבקש מחבירו יין או שמן קודם השבת, ולא נתן לו, בטל השיתוף, שהרי גלה דעתו שאינן כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה. אחד מבני המבוי שרגיל להשתתף עם בני המבוי, ופעם אחת לא נשתתף, בני מבוי נכנסין לביתו ונוטלין ממנו שיתוף בעל כרחו. ואחד מבני המבוי שאינו רוצה להשתתף כלל עם בני המבוי, כופין אותו להשתתף עמהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
