ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ו, יא-יב

יא) כל המניח עירובו, יש לו במקום עירובו ארבע אמות, שתי אמות לכל צד, לפיכך, המניח עירובי תחומין שלו בסוף התחום – בסוף אלפים אמה ממקום המצאו, ונתגלגל העירוב קודם כניסת השבת ויצא חוץ לתחום, אם היה זה בתוך שתי אמות, הרי זה עירוב, וכאילו לא יצא ממקומו, כיון שאותן שתי אמות הם חלק ממקום העירוב, והם מובלעות בתוך התחום. ואם יצא חוץ לשתי אמות, אינו עירוב, שהרי נעשה מקום העירוב חוץ לתחום, והמניח עירובו חוץ לתחום אינו עירוב, מפני שאינו יכול להגיע אל עירובו:
יב) נתגלגל העירוב ויצא שתי אמות או יותר חוץ לתחום, או אבד, או נשרף, או שהיה תרומה ונטמא, אם אירע אחד מכל אלו מבעוד יום, אינו עירוב. אבל אם אירע כן משחשיכה, הרי זה עירוב, כיון שקניית העירוב חלה בין השמשות של כניסת השבת. ואם ספק, הרי זה עירוב, כיון שספק העירוב כשר, לפיכך אם נאכל העירוב בין השמשות, הרי זה עירוב:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!