ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ו, ט-י
ט) אבל אם נתכוין לשבות ברשות היחיד או ברשות הרבים, והניח עירובו בכרמלית, או שנתכוין לשבות בכרמלית והניח עירובו ברשות היחיד או ברשות הרבים, הרי זה עירוב, כיון שבשעת קניית העירוב, שהוא בין השמשות, מותר להוציא ולהכניס מכל אחת משתי הרשויות לכרמלית לדבר מצוה, והטעם לכך, לפי שכל דבר שהוא מדברי סופרים, לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה או בשעת הדחק:
י) נתנו לעירוב במגדל [-מין ארון], ונעל, ואבד המפתח, אם יכול להוציאו מהמגדל בלא עשיית מלאכה, הרי זה עירוב, כיון שאין אסור לעשות בין השמשות במקום מצוה אלא מלאכה. נתנו בראש הקנה או הקונדס הצומחין מן הארץ, אינו עירוב, גזירה שמא יתלוש. ואם היו תלושין ממקום חיבורם ונעוצין בקרקע, הרי זה עירוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
