מצוה צט) מצוות לבישת בגדי הכהנים
פרשת תרומה
"ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי" (שמות כח ד)
מצוות עשה, שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים, לגדולה וכבוד, ואז יעבדו במקדש, שנאמר 'ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי'.
משרשי המצוה, כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחדי מחשבותיו וכונותיו. והכהן, שהוא השליח המכפר על האדם, צריך להתפיס כל מחשבותיו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אליה, שכשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד. וזה כעין תפילין, שנצטוו כל ישראל להניח בקצת הגוף, כדי שיהיה לזכרון מחשבת הכשר. ואף על פי שגם הכהן היה מניח תפילין, לגודל ענינו היה צריך גם את לבישת הבגדים המיוחדים הללו.
ומחמת טעם זה אמרו שאורך הכתונת יהיה על כל גופו עד למעלה מן העקב מעט, ואורך השרוול יהיה עד כף ידו. והמצנפת אורכה שש עשרה אמה, ומקיפה בראשו כדי שיראה אותה בכל עת שישא עיניו. והאבנט שחוגר במתניו ארכו שלשים ושתים אמה ומקיפו ומחזירו על גופו כרך על כרך ונמצא שמרגיש בו בכל עת בזרועותיו, שמתוך ריבוי ההקפות שעושים עם האבנט מגביהים אותו, ובכל עת הזרועות נוגעות בו.
ומלבד זאת, יש בענין לבוש הכהנים כבוד לבית ולעבודה, בהיות העובד לבוש בלבוש מיוחד לעבודה. ובהגדלת הבית ובמוראו יתרככו שם ליבות החוטאים, וישובו אל ה'.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים העובדים בבית המקדש. וכהן העובד ללא הבגדים המיוחדים לו, חייב מיתה בידי שמים.
