שיעור 286, ספר תהילים, פרק סה, ד-ו

(ד) דִּבְרֵ֣י עֲ֭ו͏ֹנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃

(ה) אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּ֥בְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵֽיכָלֶֽךָ׃

(ו) נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּֽ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֗֝רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃

(ד) וכך התפללו ישראל באותו זמן לפני ה', דִּבְרֵי עֲו‍ֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי – העוונות עצמם, שהתגברו עלינו, הם עצמם מדברים ואומרים שפְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם, כלומר, מה שהעוונות התגברו עלינו זה סימן לכך שטבע האדם מוכן אל החטא, וקשה לו להתגבר על העוון הנטוע בתכונתו, וכיון שהעוונות גברו עלינו בטבעם, ראוי שתכפר את פשעינו, כי ידעת שיצר לב האדם רע מנעוריו.

(ה) וכיון שלאדם מצד טבעו קשה להתגבר על יצרו, וזקוק הוא לסיוע תמידי מה', לכן אַשְׁרֵי האדם שתִּבְחַר בו וּתְקָרֵב אותו, עד שיִשְׁכֹּן בחֲצֵרֶיךָ בתמידות, ולא ימוש מבית ה' כל ימי חייו, ולכן אנו מוסיפים ומבקשים על הגשמים, שנִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, על ידי שלא תמנע טובך מאיתנו, אלא ירדו גשמים בזמנם, וכן נִשְׂבְּעָה מקְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ, כלומר נוכל להתמיד בעבודתך ולהתקדש בקדושתך, כל זה הוא נוסח התפילה שהתפללו ישראל באותו זמן על ירידת הגשמים.

(ו) עתה מתאר את תשובת ה' על בקשתם, נוֹרָאוֹת, בְּצֶדֶק, תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ – אתה, אלהי ישענו, ענית לנו תשובות נוראות על ידי האורים ותומים, ותשובתך היתה כי הצֶדֶק הוא המִבְטָח של כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים, כלומר, כיון שכל קיום העולם תלוי בצדק שיעשו בני האדם איש עם חבירו, לכן נענשו על כך שהמיתו את הגבעונים שלא בצדק, ולאחר שהחזירו את הצדק בכך שפייסו את הגבעונים בהריגת חלק מצאצאיו של שאול, ועל ידי דבר זה נפל מורא ופחד על כולם (וגם זה נרמז בלשון 'נוֹרָאוֹת'), התרצה ה' לארץ והוריד גשמים.