מצוה קעט) מצות קרבן זב כשיתרפא מזובו
פרשת מצורע
"וכי יטהר הזב מזובו…" (ויקרא טו יג)
מצוות עשה, שכאשר יתרפא הזב מזובו, יביא קרבן, שנאמר 'וכי יטהר הזב מזובו וגו' וביום השמיני יקח לו שתי תורים' וגו'.
משרשי המצוה מה שכתבנו לעיל, כי ענין הקרבן לרמז להשפלת יצר הגוף המתאווה ולהעלאת נפש השכל, ולכן כשנתרפא הזב ראוי לו להכיר רוע תאוותו, וליישר גופו בכל כוחו, ובענין הקרבן יתחיל לקחת מוסר.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
