שיעור 288, ספר תהילים, פרק סה, י-יב

(י) פָּ֤קַֽדְתָּ הָאָ֨רֶץ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃

(יא) תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑הָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹֽגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃

(יב) עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טֽוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃

(י) פָּקַדְתָּ את הָאָרֶץ לאחר שהיה בה רעב שלש שנים, וַתְּשֹׁקְקֶהָ – השקית אותה בגשמי ברכה, רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה – ובכך תעשיר אותה בעושר רב, פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם, על ידו תָּכִין דְּגָנָם של יושבי הארץ, כִּי כֵן תְּכִינֶהָ – כי הכנת את הארץ באופן שתתן דגן רב.

(יא) ומבאר כיצד הוכנה הארץ לכך, תְּלָמֶיהָ רַוֵּה – את ה'תלמים', שהם החלקים הגבוהים שבאדמה שנעשים על ידי החרישה, רִיוִיתָ במי הגשמים, נַחֵת גְּדוּדֶהָ – הגשם ירד ונחת מהתלמים אל ה'גדודים', שהם החלקים העמוקים, החריצים שנעשים על ידי המחרישה, ואחר כך, כאשר התחילה התבואה לצמוח, בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה – תמיס אותה ברביבי גשם דקים, עד שעל ידי זה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ.

(יב) וכה תהיה שירת ישראל באותו זמן (כפי שיאמר בסוף פסוק י"ד "יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ"), עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ – כביכול הלבשת את השנה בעטרה נאה וטובה, ולא רק במקומות הישוב ירדו גשמים, אלא וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן – גם בדרך המעגלית הנוטה מדרך היושר, והיינו במקומות שאין זו רגילות שיורד שם מטר, גם שם יֵרדו גשמים וידשנו את האדמה.