421. נטילת ידים (ג)

וְיֵשׁ נְטִילָה נוֹסֶפֶת, שֶׁהִיא גַּם כֵּן חוֹבָה, וְהַיְנוּ כְּשֶׁאוֹכֵל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה, כְּגוֹן בִּדְבָשׁ אוֹ מַיִם אוֹ יַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ חָלָב, וְיֵשׁ שֶׁמְּזַלְזְלִים בִּנְּטִילָה זוֹ וְאֵין נִזְהָרִים בָּהּ אֶלָּא בְּלֵיל פֶּסַח, וּמַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה?! וְלָכֵן הָאִישׁ הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' לֹא יָקֵל וְלֹא יַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּשׁוּם זְמַן, וְלֹא יֹאכַל שׁוּם דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם. אָמְנָם חִיּוּב זֶה הוּא רַק בְּדָבָר הַנֶּאֱכָל בַּיָּד, אֲבָל דָּבָר הַנֶּאֱכָל עַל יְדֵי כַּף אוֹ מַזְלֵג, אַף שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה, אֵין צָרִיךְ נְטִילָה.