ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ו, יא-יב

יא) שני ימים טובים שחלו להיות בחמישי וערב שבת, עושה עירובי תבשילין מיום רביעי, שהוא ערב יום טוב. שכח ולא הניח, מניחו בראשון – ביום הראשון של יום טוב, ומתנה, כיצד, מניח עירובי תבשילין ביום חמישי, ואומר, 'אם היום יום טוב ולמחר חול, למחר אבשל ואופה לשבת ואיני צריך כלום, ואם היום חול ולמחר יום טוב, בעירוב זה שאני עושה עתה יותר לי לאפות ולבשל למחר מיום טוב לשבת':
יב) כיוצא בו – דין דומה השייך לענין זה של שני ימים טובים, היו לפניו שתי כלכלות -סלסלאות] של טבל ביום טוב ראשון, אומר כך, 'אם היום חול, תהיה זו תרומה על זו, שהרי מותר להפריש תרומות ומעשרות בחול. ואם היום קדש, אין בדברי כלום', וקורא עליה שם – קורא על פירות מסוימים שם תרומה ומעשר, ומניחה, ואינו אוכל, ולמחר, ביום טוב השני, חוזר ואומר, 'אם היום קדש, אין בדברי כלום, שהרי אם היום קדש אתמול היה חול וחלה הפרשתו, ואם היום חול, תהיה זו תרומה על זו', וקורא עליה שם, ומניחה כדרך שקרא עליה בראשון, ומניח את זו שקרא עליה שם תרומה ואינו אוכל ממנה, ואוכל את השנייה:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!