יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פסקי הלכות, מסכת מועד קטן, חזרה, פרק שלישי (ב)

(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)

מא. תלמיד חכם יכול לנדות את עצמו, ולהתיר לעצמו את נידויו.

מב. אדם שנידו אותו בחלומו, צריך עשרה בני אדם שיתירו לו את הנידוי, וצריכים להיות אלו עשרה הלומדים הלכות, ואם אין עשרה כאלו, יתירו לו עשרה הלומדים משניות. לא מצא אפילו עשרה כאלו, ישב בפרשת דרכים, ויאמר 'שלום' לעשרה בני אדם העוברים שם, כדי להגן עליו בינתיים, עד שיזדמנו לו עשרה הלומדים הלכות ויתירו לו.

מג. גם אם יודע האדם מי נידהו בחלום, אין אותו אחד יכול להתיר לו את החלום, שמא נשלח מהשמים רק לנדותו ולא להתיר לו.

מד. גם אם באותו חלום התירו לו את הנידוי, צריך הוא התרה של עשרה, כיון שאין חלום בלא דברים בטלים, ויתכן שההתרה שהיתה בחלום היא ה'דברים בטלים'.

מה. אב בית דין שחטא וראוי לנדותו, אין מנדים אותו בפרהסיא, אלא רומזים לו שישאר בביתו שלשים יום. וגם אם חזר וחטא, אין מנדים אותו בפרהסיא לעולם.

מו. תלמיד חכם שחטא חטא הראוי לנדות עליו, מלקים אותו, אך אין מנדים אותו, כיון שהנידוי חמור יותר.

מז. אותם שהתירו להם חכמים לגלח בחול המועד, כגון שבאו ממדינת הים וכדומה, אם היה להם פנאי לגלח קודם המועד, אסורים לגלח במועד. אבל נזיר ומצורע רשאים לגלח במועד גם אם היה להם פנאי קודם לכן, כדי שלא ישהו את קרבנותיהם.

מח. אבל, שחל יום השביעי לאבלותו בשבת שהיא ערב יום טוב, רשאי לגלח בחול המועד, כיון שלא היה יכול לגלח קודם לכן.

מט. מקצת היום השביעי של האבל ככל היום, ולכן מיד לאחר תחילת היום נחשב שהסתיימו שבעת ימי האבלות, והתחילו 'שלשים' ימי האבלות, ואם למחרת חל יום טוב, הרי הוא מבטל גזירת שלשים.

נ. מי שהיה בבית האסורים, ואחר כך חלו עליו שתי אבלויות בזו אחר זו, רשאי לגלח בזמן האבלות השניה.

נא. סתם אדם שחלו עליו שתי אבלויות בזו אחר זו, אינו רשאי לגלח, אבל רשאי לחתוך מעט משערו בתער, ולכבס בגדיו במים בלבד, ולרחוץ במים קרים.

נב. אבל, אינו רשאי ליטול צפרניו בכלי המיוחד לכך, בין של ידיו ובין של רגליו, אך רשאי ליטול צפרניו בשיניו, ואפילו בתוך שבעה.

נג. בחול המועד מותר ליטול צפרניים, בין ביד ובין ברגל, אפילו בכלי המיוחד לכך.

נד. מותר לגלח את שער השפם בחול המועד, אם הדבר מפריע לו.

נה. אסור להשליך צפרניים במקום שנשים עשויות לעבור בו, כיון שאם תעבור שם אשה מעוברת, עשויה היא להפיל מחמת כן. ואמנם אם לאחר שנפלו הצפרניים על הארץ הזיזו אותם ממקומם למקום אחר, אינן מזיקות עוד.

נו. אסור לאדם לכבס בגדיו בחול המועד, כיון שרצו חכמים שיכבסו את הבגדים בערב החג, ולא ישאירום למועד.

נז. התירו חכמים את הכיבוס בחול המועד למי שבא ממדינת הים, או יוצא מבית האסורים של גויים או של ישראל, ומנודה שהתירו לו את הנידוי בחול המועד, ומי שנדר שלא לכבס, והתירו לו את נדרו במועד.

נח. מותר לכל אדם לכבס את המטפחות שמנגבים בהם את הידים בשעת האכילה, ומטפחות שמניחים על ספר התורה לכבוד, ומגבות שמסתפגים בהם לאחר הרחיצה במרחץ, כיון שגם אם יכבסום קודם המועד יש צורך לחזור ולכבסם במועד.

נט. טמא הנטהר במועד, ואחד מתנאי הטהרה לכבס במים את בגדיו, רשאי לכבסם בחול המועד.

ס. מי שיש לו רק בגד אחד, רשאי לכבסו במועד.

סא. בגדי פשתן, שהם ממהרים להתלכלך וקל לכבסם, מותר לכבסם בחול המועד [אמנם נהגו איסור גם בבגדי פשתן, ואין להתיר (שו"ע)].

סב. אסרו חכמים את הכתיבה בחול המועד, מלבד מקרים שבהם יגרם הפסד לאדם אם לא יכתוב, ולכן מותר לכתוב שטר קדושי אשה, גט אשה, שובר על פרעון חוב, שטר צוואה, שטר מתנה, פרוזבול המונע את השמטת החוב בשמיטה, שטר שכותבים בית דין ששמו את הקרקע של הלוה לפרוע בה את חובו למלוה, שטר שמעידים בו העדים שהתחייב הבעל לזון את בת אשתו, שטר חליצה, שטר מיאון של יתומה קטנה שהשיאו אותה אמה ואחיה, שטר שבוררים בו בעלי הדין דיינים מסוימים שידונו אותם, פסקי בית דין, ואגרות שאלות שלום ששולח אדם לחברו.

סג. אסור לישא אשה במועד, כיון שאין לערב שמחה בשמחה, אבל מותר לקדש אשה ללא עשיית סעודה, כדי שלא יקדמנו אחר.

סד. אפילו באופן שמותר לעשות נישואין בחול המועד, כגון המחזיר את גרושתו, שאין בכך שמחה מיוחדת, אסור לעשות סעודת נישואין.

סה. אסור לאדם לייבם בחול המועד את אשת אחיו שמת ללא ילדים, מאחר ועבורו היא אשה חדשה, ואין מערבים שמחה בשמחה.

סו. אסור לכתוב שטר חוב במועד, שהרי ניתן לכותבו לאחר המועד. אך אם אין המלוה סומך על הלוה, או שאין לסופר מה לאכול במועד, מותר לכתוב בחול המועד.

סז. אין כותבים בחול המועד ספרי תורה, תפילין ומזוזות. ואין מגיהים בספרים אפילו אות אחת, ואפילו אם יש בו צורך לרבים במשך השנה, כיון שאין בו צורך למועד, אסור.

סח. מותר לאדם לטוות חוטי ציצית לעצמו בחול המועד, וכן לכתוב מזוזה לעצמו, כיון שמצוה זו נוהגת במועד. אבל אין אדם רשאי לכתוב תפילין לצורך עצמו, כיון שאין מניחים תפילין בחול המועד.

סט. אדם שאין לו את צורכי המועד ברווח, רשאי לכתוב תפילין ולמוכרם.

ע. רשאי אדם לכתוב בחול המועד את חשבונותיו והוצאותיו הכספיות.

עא. מותר לתת מלאכה לגוי בחול המועד, כדי שיעשנה לאחר המועד, ובתנאי שלא ימדוד, לא יספור ולא ישקול כדרך שעושה בחול.

עב. שבת שחלה בתוך ימי האבלות, נמנית עם ימי האבלות ואינה מבטלת אותם, ונוהגים בשבת אבלות בדברים שבצינעא.

עג. יום טוב שחל לאחר תחילת שבעת ימי האבלות, אפילו התאבל האדם רק שעה אחת, מבטל החג את המשך האבלות. ואם חל לאחר יום אחד מ'שלשים' ימי האבלות, מבטל הוא את המשך האבלות.

עד. אם נקבר המת ברגל עצמו, מתחילים שבעת ימי האבלות לאחר הרגל.

עה. יום טוב המבטל את האבלות הוא כל אחד משלשת הרגלים, וכן ראש השנה ויום הכפורים.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?