431. ניצוח

אַהֲבַת הַנִּצּוּחַ, הִיא הַמְּעַכֶּבֶת אֶת בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְכָל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַשִּׂנְאָה וְהַתַּחֲרוּת, וּמַצָּה וּמְרִיבָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, הַכֹּל הוּא לְאַהֲבַת הַנִּצּוּחַ. הֲלֹא תִרְאֶה, שֶׁאִם יֵלֵךְ אָדָם אֵצֶל חָכָם לִדְרוֹשׁ אֱלֹקִים עַל דִּינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר, אֲפִילוּ אִם יִצְטָרֵךְ לְהַפְסִיד אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, תֵּכֶף יְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין בְּאַהֲבָה, וְלֹא יְהֵא פּוֹצֶה פֶּה וּמְצַפְצֵף, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, אֲפִילוּ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם, הַיּוֹצֵא חַיָּב בַּדִּין – יַרְבֶּה בְּמַחְלֹקֶת, וְאֵיבָה יָשִׁית עִם הַשּׁוֹפֵט וְעִם בַּעַל דִּינוּ, וְכַמָּה מָמוֹן וְכַמָּה נְפָשׁוֹת נִשְׁקָעִים עַל עִסְקֵי דִבָּה, וְנַעֲשִׂים כִּתּוֹת כִּתּוֹת אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, עַד שֶׁאֵשׁ לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת הַמַּחֲלֹקֶת עוֹלָה, וְאֵין מְכַבֶּה, מִתּוֹךְ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהַצְּדָדִים מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אָנוּ הַמְּנַצְּחִים, וְלָמָּה אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֶשָּׁאֵר תַּחַת חֲבֵרִי. וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ, כִּי מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף הֱיוֹתוֹ נוֹצֵחַ אוֹ מְנַצֵּחַ, הָאֱמֶת יוֹרֶה דַּרְכּוֹ, וְרַבּוֹתֵינוּ חז"ל הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ אוֹמְרִים בִּפְנֵי קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, 'דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי בִּפְנֵיכֶם טָעוּת הֵם בְּיָדִי'.

וְאַף אִם יֵרָאֶה בְּעֵינָיו לְפִי תֻּמּוֹ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ, וַחֲבֵרָיו תּוֹעִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל, לֹא יְהֵא תּוֹקֵעַ עַצְמוֹ בְּרֹב עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת לְהָקִים אֶת דְּבָרוֹ, וְיוֹתֵר טוֹב שֶׁיַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ וִיהֵא מְנֻצָּח, כְּדֵי לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וּכְדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם, וְלָזֶה יִקָּרֵא מְנַצֵּחַ אֲמִתִּי, שֶּׁנִּיצֵחַ אֶת יִצְרוֹ וְכָבַשׁ אֶת רוּחוֹ. וּמַה לוֹ לִטְרֹחַ לְנַצֵּחַ אָדָם שֶׁכְּמוֹתוֹ לַהֶבֶל דָמָה, יוֹתֵר טוֹב וְגִבּוֹר יִקָּרֵא כַּאֲשֶׁר יְנַצֵּחַ מֶלֶךְ גָּדוֹל מְאַיֵּם וְתַקִּיף, הוּא הַשָּׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרַע, אֲשֶׁר בְּתַחְבּוּלוֹת וַהֲבָלִים אֵלּוּ עוֹשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה לְהַפִּילוֹ בִּבְאֵר שַׁחַת, וְאִם יְנַצֵּחַ אֶת יִצְרוֹ בְּעִנְיַן זֶה – זֶהוּ כְּבוֹדוֹ, וְיִזְכֶּה לְכָבוֹד גָּדוֹל.