יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 1, מסכת יבמות, הקדמה

הקדמה למסכת יבמות
נאמר בתורה (דברים כה ה-י) "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו: וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל".
וכלולים בפרשה זו שתי מצוות עשה ומצוות לא תעשה אחת: א. מצוות עשה, שאם מת אדם ולא הניח אחריו ילדים, ייבם אחי המת את אשת אחיו וישא אותה לאשה, ואף על פי שבדרך כלל אסור לאדם לישא את אשת אחיו, ויש בכך עונש כרת, שנאמר (ויקרא כ כא) 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ', כאן התירה זאת התורה. ב. מצוות עשה, שאם אין האח מייבם את אשת אחיו, יקיים בה מצוות חליצה, ועל ידי זה תהא מותרת להנשא לכל אדם. ג. מצוות לא תעשה, שלא תינשא אשת המת לאדם זר קודם שתתקיים בה מצוות חליצה או יבום.
להבנת הסוגיות והענינים שבמסכת זו יש להקדים כמה הקדמות:
א. פרשת יבום שייכת כאשר מת אדם בלא בנים ובלא בנות כלל, ואף לא השאיר נכדים ושאר צאצאים. חיוב יבום נוהג גם אם לאשתו יש ילדים מאדם אחר שהיתה נשואה לו קודם לכן.
ב. פרשת יבום שייכת רק כאשר יש לאדם אח מאביו, אבל אח מהאם אינו מייבם או חולץ.
ג. כאשר מת אדם בלא בנים והניח כמה נשים, רק אחת מהן צריכה להתייבם או לחלוץ, ובכך מותרות כל הנשים להנשא למי שירצו [ואסורות הן להתייבם לאחי המת, כדין אשת אח שלא במקום מצוה].
ד. כאשר מת אדם בלא בנים, ויש לו כמה אחים, רק אחד מהם צריך לחלוץ או לייבם, ומצוה בגדול האחים.
ה. אף על פי שהתירה התורה איסור אשת אח לשם מצוות יבום, לא הותרו שאר איסורי כרת לקיום מצוה זו, ולכן אם אשת המת אסורה על האח מחמת איסור נוסף שיש בו כרת, כגון שהיא בתו, הרי היא נשארת באיסורה עליו, ואין שייכת כלפיו פרשת יבום כלל, ופטורה גם מן החליצה, אמנם צריכה היא יבום או חליצה מהאחים האחרים, אם היא מותרת להם. [אמנם איסורי עשה ולא תעשה שאין בהם כרת נדחים מפני מצוות יבום, כדין מצוות עשה הדוחה מצוות לא תעשה, אלא שגזרו חכמים שלא תתייבם אשה האסורה באיסור עשה או באיסור לא תעשה, אלא תחלוץ. ואם היו לאותו אדם שתי נשים, ואחת מהן אסורה עליו באיסור לא תעשה או באיסור עשה בלבד, צרתה מותרת ביבום ובחליצה אף מדרבנן].
ו. באופן זה, שאשת המת אסורה על אח מסוים מחמת איסור נוסף מלבד אשת אח, לא רק היא פטורה מן החליצה והייבום, אלא גם שאר נשות המת אינן זקוקות ליבום וחליצה של אותו האח, וזו המכונה 'צרת ערוה' [והיינו כדברי בית הלל, שהלכה כמותם. אמנם בית שמאי מתירים ומצריכים את צרת הערוה להתייבם או לחלוץ]
ז. באופן זה, שאשת המת אסורה על האח מחמת איסור כרת, והלכה צרתה והתייבמה לאח אחר, ומת גם הוא בלא בנים, כשם שהיתה פטורה מיבום וחליצה בפעם הראשונה, מחמת שהיתה צרת ערוה, כך פטורה היא עתה מיבום וחליצה, ופוטרת את שאר נשות המת השני מלהתייבם לאח הזה, שכל אחת מהן מכונה 'צרת צרת ערוה'.

להבנת לשונות הגמרא במסכת זו, יובאו כאן כמה מהלשונות המצויים במסכת זו, וביאוריהם:
'יבום', נשואי אשת המת לאחי המת.
'חליצה', חליצת נעלו של אחי המת על ידי אשת המת בפני בית דין, ועשיית כל סדר הפרשה האמור בתורה, על ידי זה מותרת האשה להנשא למי שתרצה.
'זיקה', הקשר ההלכתי שיש בין אחי המת לאשת המת קודם שעשה יבום או חליצה.
'מאמר', קידושין שעושה אחי המת באשת המת, אף שמן התורה אין צורך בקדושין כלל [וגם אין קידושין אלו חלים כלל מן התורה], תקנו חכמים שיעשה היבם מעשה קדושין קודם היבום.
'נפילה', אשה שמת בעלה בלא בנים והיא 'נופלת' לפני אחי המת, ליבום או לחליצה.
'גט יבמה', גט שנותן היבם ליבמתו, אף על פי שמן התורה אין זה כלום, מדרבנן נחשב הדבר כחליצה, ואינו רשאי לייבמה, אך עדיין צריכה היא חליצה כדי להתירה להנשא.
'צרה', אשה נוספת [במסכת זו בדרך כלל הכוונה לאשה נוספת שהיתה למת].
'צרת ערוה', אדם שמת ללא בנים והניח שתי נשים, האחת אסורה על היבם באיסור ערוה, צרתה מכונה 'צרת ערוה', וגם היא פטורה מיבום או חליצה.
'צרת צרה', 'צרת ערוה' שהתייבמה לאח אחר [שלא היתה צרתה ערוה עליו], ומת גם אותו אח ללא בנים, הרי היא אסורה על אותו אח שהיתה אסורה עליו בתחילה מחמת היותה 'צרת ערוה', וגם אשת האח הנוספת, שהיא צרתה של אותה 'צרת ערוה', ולכן היא מכונה 'צרת צרה', פטורה מיבום וחליצה.
'אשת אח שלא במקום מצוה', מלבד מקום שיש בו מצוות יבום, סתם אדם אינו רשאי לישא את אשת אחיו, ויש בכך איסור ערוה שחייבים עליו כרת.
'אשת אח שלא היה בעולמו', אדם שמת ללא בנים, יש מצוה על אחיו לייבם את אשתו, או לחלוץ לה כדי להתירה להנשא לשאר בני אדם. אמנם מצוה זו היא דוקא באחים שנולדו כבר בזמן שמת אותו אח, והיתה לפחות שעה אחת שהיו שניהם בעולם. אבל אח שנולד לאחר מיתת אחיו, אינו מייבם את אשת המת, וממילא היא אסורה עליו כדין 'אשת אח שלא במקום מצוה'.
'ערוה', כינוי לאשה האסורה על האדם באיסור כרת [ומוזכרת בפרשת עריות שבפרשת קדושים].
'חייבי כריתות', אשה שיש בביאתה איסור כרת, כגון אחות אשתו, בתו וכדומה.
'חייבי לאוין', אשה שיש בביאתה איסור לא תעשה, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה לכהן הדיוט.
'חייבי עשה', אשה שיש בביאתה ביטול מצוות עשה, כגון גיורת מצרית או אדומית.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?