יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 2, מסכת יבמות, פרק ראשון

משנה
נאמר בתורה (דברים כה ה) 'כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם, וּבֵן אֵין לוֹ, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ'. אמנם במקום שאשת המת אסורה על היבם באיסור כרת, אין מצוות יבום, ואף אסור לו לייבמה, כיון שאיסור שיש בו כרת אינו נדחה מפני מצות יבום. המשנה מבררת את הדין במקרה שהיו למת נשים נוספות, שאינן אסורות על היבם:
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים שיש בהם חיוב כרת, אם היתה אחת מהן נשואה למת, אינה חייבת ביבום וחליצה, ונשים אלו גם פּוֹטְרוֹת את צָרוֹתֵיהֶן – נשים אחרות שהיו נשואות למת, וְגם את צָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן [להלן יבואר מהי צרת צרה], מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם של אותו אח שהן אסורות עליו באיסור ערוה, ואפילו צרת צרתה של צרת ערוה נפטרת מחליצה ויבום, עַד סוֹף הָעוֹלָם.
מבארת המשנה מי הן אותן חמש עשרה נשים: בִּתּוֹ של האח החי, שהיתה נשואה לאחיו שמת, כשם שאסור לו לישא את בתו ולקיים מצות יבום, כך צרות בתו פטורות מיבום וחליצה, וממילא יש בצרה זו איסור כרת של אשת אחיו שלא במקום מצוה, וּבַת בִּתּוֹ של האח החי שהיתה נשואה לאח המת, וּבַת בְּנוֹ, בַּת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו, אֲחוֹתו של האח החי מֵאִמּוֹ, שנישאה לאחיו מאביו [והדבר מותר כיון שאין להם אב או אם משותפים, אך כשמת הבעל נפלה ליבום לפני אחיו מן האב, שהוא אחיה מן האם], וַאֲחוֹת אִמּוֹ שנישאה לאחיו מן האב, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וכשמת אחיו מאמו היתה אשה זו אסורה עליו מדין אשת אח, ואחר כך נשאה אחיו מאביו, ומת בלא בנים, וכיון שהיא כבר אסורה עליו קודם לכן [בשונה מכל יבום שהאיסור הוא רק מחמת שהיא אשת אחיו שמת עתה, וכיון שנפלה לפניו ליבום התירה התורה איסור זה של אשת אח, הרי כאן היא אסורה עליו כבר קודם לכן מחמת שהיתה אשת אחיו מאמו, וגם עתה כשנפלה לפניו ליבום מכח אשת אחיו מן האב, נשארת באיסורה, ואף פוטרת את צרותיה], וְאֵשֶׁת אָחִיו מן האב שֶׁלֹּא הָיָה אח זה, החי, בְּעוֹלָמוֹ – בחייו, כלומר, לאחר שמת האדם בלא בנים, נולד לו אח מן האב, ובאופן כזה אין מצוות יבום, כיון שמצוה זו נוהגת רק בשני אחים שהיו חיים יחד לפחות יום אחד, וכיון שאין מצות יבום הרי אשת המת אסורה על האח הקטן ככל אשת אח שלא במקום מצוה, וכיון שהיא עצמה אסורה עליו הרי היא פוטרת גם את צרותיה, וְכַלָּתוֹ – אשת בנו, ולאחר שמת בנו נישאה לאחיו מן האב, ועתה מת אחיו ללא בנים, וכיון שהיא אסורה עליו כבר קודם לכן מחמת שהיתה כלתו [וכלתו אסורה גם לאחר שמת בעלה, בנו], הֲרֵי אֵלּוּ חמש עשרה נשים האסורות על האח החי באיסור ערוה, פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן, מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם עַד סוֹף הָעוֹלָם.
עתה מבארת המשנה שדין זה הוא רק באופן שבזמן מיתת האח היתה אותה ערוה [כלומר, האסורה על האח החי באיסור ערוה] מקודשת לו כדין: וְכֻלָּן – כל אותן חמש עשרה נשים האסורות על האח החי באיסור ערוה ופוטרות את צרותיהן מן היבום, אִם מֵתוּ קודם שמת הבעל, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ מֵיאֲנוּ [-שהיו נשואות לו בקטנותן בקידושין דרבנן, וכאשר מיאנו בקידושין אלו הרי הם בטלים למפרע], אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת – נמצא שאינן ראויות ללדת כלל, והרי קידושיהן קידושי טעות [שבודאי אין אדם רוצה לישא אשה שאינה ראויה ללדת], בכל האופנים הללו, כיון שבזמן מיתתו לא היתה אותה ערוה מקודשת לו [או כיון שבטלו הקידושין קודם מיתתו, או כיון שהתברר שמעולם לא היתה מקודשת לו], צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת ואף חייבות להתייבם לאח החי, או לחלוץ.
מוסיפה המשנה, אף שאמרנו באותן חמש עשרה נשים שאחד האופנים לביטול קידושיהן למת הוא ש'מיאנו, או נמצאו איילוניות', לא תמיד שייכים מקרים אלו: וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בַּחֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חֲמוֹתוֹ וּבְאֵם חָמִיו שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְלוֹנִיּוֹת אוֹ שֶׁמֵּיאֲנוּ, שֶׁהרי כְּבָר יָלְדוּ, שהרי האח החי נשא את ביתה או נכדתה של אותה אשה, ולא יתכן שאינה ראויה ללדת, וכן לא יתכן שהיא קטנה היכולה למאן, שהרי יָלְדָה [ובגמרא יבואר מדוע הלידה מוכיחה שהיא גדולה].

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?