שנינו במשנה לעיל (פרק ראשון), שאחת מהעריות הפוטרות צרותיהן מן היבום והחליצה היא אשת אחיו שלא היה בעולמו. מבררת המשנה, כֵּיצַד הוא דין זה של אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, הפוטרת את צרתה, היו שְׁנֵי אַחִין, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן ללא בנים, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם האח הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו המת, וּמֵת גם האח השני ללא בנים, והניח שתי נשים, האחת היא אשת האח הראשון שייבמה, ועתה זקוקה היא ליבום נוסף מחמת האח השני שמת ללא בנים, והשניה היא אשתו של האח השני, ושתי נשים אלו נופלות ליבום לפני האח הקטן, שנולד אחרי מיתת האח הראשון, הָרִאשׁוֹנָה, שהיתה אשת האח הראשון, והתייבמה לאח השני, יוֹצְאָה – פטורה מיבום ומחליצה מִשּׁוּם שהיא אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, שהרי הוא נולד לאחר מיתת האח, וכיון שהיא ממועטת לגמרי מפרשת יבום [כפי שתדרוש הגמרא מהפסוק] הרי היא ככל אשת אח שלא במקום מצוה, האסורה באיסור ערוה. וְהַשְּׁנִיָּה, שהיא אשתו של האח השני, ומצד עצמה היתה ראויה להתייבם לאח הקטן, שהרי נולד לפני מיתת האח השני, נפטרת מהיבום והחליצה מִשּׁוּם שהיא צָרָתָהּ של אותה אשת אח שלא היה בעולמו.
דין נוסף: אם לאחר שמת האח הראשון לא ייבם האח השני את אשת אחיו, אלא רק עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר – קידשה בקידושין דרבנן [שהרי מהתורה אין שום משמעות לקידושין של היבם ביבמה הזקוקה ליבום], וּמֵת לאחר קידושין אלו קודם שייבמה, והניח מלבדה אשה נוספת שהיתה נשואה לו, הרי אין היא נחשבת 'צרתה' ממש, כיון שלא ייבמה עדיין, ומכל מקום מדרבנן נחשבת היא כצרתה, ולכן אותה אשה שְׁנִיָּה חוֹלֶצֶת, כיון שמן התורה אינה 'צרת ערוה' כלל והרי היא אסורה להנשא לשוק ללא יבום או חליצה, וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת, כיון שמדרבנן נחשבת היא כצרת ערוה.
היו שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת אֶחָד מֵהֶן ללא בנים, וְיִבֵּם האח הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו, וְאַחַר כָּךָ נוֹלַד לָהֶן אָח, וּמֵת האח השני שייבם את אשת הראשון, אף על פי שנולד האח אחרי היבום, סובר תנא קמא שהדין שוה לגמרי לאופן הראשון של משנתנו, שבו נולד האח השלישי קודם היבום, ואף בזה האשה הָרִאשׁוֹנָה, שהיתה אשת האח הראשון, יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה, שהיתה רק אשת השני, נפטרת מיבום וחליצה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָּהּ האח השני מַאֲמָר, וּמֵת, שְׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אמנם באופן זה, שנולד האח השלישי אחרי שכבר ייבם האח השני את אשת האח הראשון, רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק ואוֹמֵר, כיון שכשנולד השלישי לא היתה אשת הראשון זקוקה לו כלל, שהרי כבר היתה נשואה לאח השני, שייבמה, ונמצא שמעולם לא היתה היא אסורה על השלישי מצד 'אשת אח שלא היה בעולמו' [שהרי כשנולד כבר היתה היא אשתו של האח השני], לכן האח השלישי מותר בה, ומְיַבֵּם לְאֵיזוֹ משתיהן שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, ככל שתי נשים שנפלו לפניו ליבום. ורק ברישא, שכאשר נולד האח השלישי עדיין היתה אשת האח הראשון זקוקה ליבום, ונאסרה עליו מדין אשת אח שלא היה בעולמו, אנו אומרים שאיסור זה נשאר עליה לעולם, אף כאשר היא זקוקה ליבום פעם שניה מחמת מיתת האח השני.
גמרא
מבררת הגמרא, איסור זה של אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, הֵיכָא כְּתִיבָא – היכן כתוב הוא בתורה. ומבארת, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, אָמַר קְרָא – נאמר בפסוק בפרשת יבום (דברים כה ה) 'כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים', ומלשון זו יש ללמוד שמצות יבום נוהגת רק באַחִים שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, פְּרָט לְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ, אלא נולד לאחר מיתת האח, שאין בה מצוות יבום. ממשיכה הגמרא ודורשת את הפסוק, 'יַחְדָּו', היינו אחים הַמְּיוּחָדִין בְּנַחֲלָה, שיורשים זה את זה, והיינו אחים מן האב, פְּרָט לְאַחִין מִן הָאֵם, שאינם יורשים זה את זה.
