441. ספר (ב)

כָּל אָדָם, אַף שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, חַיָּב לִקְנוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה מִפֵּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה, וְסִפְרֵי מוּסָר הַשְׂכֵּל, וְסִפְרֵי דִּינִים, וְסִפְרֵי תנ"ך, וּמִשְׁנָיוֹת, וְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכַדּוֹמֶה, כִּי עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תּוּשַׂג אַהֲבַת ה' אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲבַת הַתּוֹרָה. וַאֲפִילוּ אִם יֵשׁ לוֹ סְפָרִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרֹא בָּהֶם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְפָרִים כְּפוּלִים, לֹא יִמְכְּרֵם, אֶלָּא אִם כֵּן יִקְנֶה בְּאוֹתָם מָעוֹת סְפָרִים אֲחֵרִים (וּמַעֲשֵׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ סֵפֶר הַזֹּהַר מְיֻתָּר בַּבַּיִת, וּמְכָרוֹ, וּבַחֲלוֹמוֹ רָאָה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ 'בְּהֵמָה', וְהִסְבִּירוֹ לוֹ שֶׁזֶּה רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל 'בִּעַרְתָּ הַקֹדֶשׁ מִן הַבַּיִת').

֍ ֍ ֍

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶּׁיִּקְנֶה סְפָרִים לְעַצְמוֹ, אֶלָּא אַף יִקְנֶה סְפָרִים וְיַשְׁאִיל אוֹתָם לַאֲחֵרִים, כִּי אָמְרוּ חז"ל שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר "הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד". וְאָמְרוּ שֶׁבִּשְׂכַר מִצְוָה זוֹ זוֹכֶה לְבָנִים זְכָרִים. וּרְאוּיָה הִיא מִצְוָה זוֹ שֶׁבִּזְכוּתָהּ יִהְיֶה לוֹ זֶרַע אֲנָשִׁים חֲכָמִים וְיִלְמְדוּ בָּהֶם, אֲבָל לֹא תִּהְיֶה תּוֹרָה מֻנַּחַת בְּקֶרֶן זָוִית, אֶלָּא יַשְׁאִילֵם כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בָּהֶם, וּזְכוּת הַלּוֹמְדִים תְּלוּיָה בּוֹ.