ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, ז-ח
ז) בונה אדם איצטבא לישב או לישן עליה. הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח, שכל אלו הם מתיקוני הדלת, שנשברו, מתקנן במועד כדרכו, בין של ברזל בין של עץ, שזה הפסד גדול הוא, שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות, נמצא מאבד כל מה שבבית מחמת הגנבים וכדומה. וכבר בארנו שכל שיש בו הפסד, אינו צריך להיעשות בשינוי:
ח) אין חופרין קבר להיותו מוכן למת שימות, ואין בונין אותו, אבל אם היה כבר עשוי הרי זה מתקנו במועד. כיצד הוא התיקון המותר, מוסיף ממדתו, או מקצר במדתו, כדי שיהיה נכון לעת שיקבר בו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
